"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שכר הח"כים: ככה לא משפרים תדמית

,עודכן

לא בכדי עוררה שלשום החלטת ועדת הכנסת להעלות את שכר הח"כים זעם ומורת רוח בציבור. היא מעידה על אטימות ועל חוסר רגישות של נבחרי העם. נכחתי שלשום בדיון שניהל יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), ולא השתכנעתי מנימוקיו מדוע אין להיענות להצעת הוועדה הציבורית להקפיא את השכר עד סוף 2016.

הנימוק העיקרי היה שזה "טייס אוטומטי" כלשונו, דהיינו הסדר שנקבע לפני שנים ואין הצדקה לשנותו כרגע. הנימוק השני היה שהח"כים ויתרו לפני כמה עשרות שנים על פנסיה של 4% לשנה שהיתה להם ומסתפקים ב־2% כמו כל ציבור השכירים, והנימוק השלישי היה שלא חשוב בכמה יעלה שכרם של הח"כים - תמיד הם יותקפו על ידי הציבור.

איש מהח"כים האחרים שנכחו בדיון לא הביא נתונים אחרים, אלא כמו חיילים ממושמעים באו להרים את ידם ולתמוך בהצעה. מקרב 11 הח"כים שהצביעו בעד העלאת השכר נכחו בדיון רק חמישה. שישה ח"כים אחרים "הוזעקו" לאולם ברגע האחרון רק כדי להצביע (דוד אמסלם, נאוה בוקר ונורית קורן מהליכוד, ינון מגל מהבית היהודי, ישראל אייכלר מיהדות התורה ויואב בן־צור מש"ס). זו כשלעצמה תופעה בלתי ראויה שחייבים לשנות: לא ייתכן שח"כים שאינם נוכחים בדיון יגיעו ברגע האחרון רק כדי להצביע, לעיתים בלי לדעת על מה מצביעים.

החלטת ועדת הכנסת להתעלם מההמלצה של הוועדה הציבורית הנכבדה, שהוקמה במיוחד כדי להבטיח שהח"כים לא יקבעו את שכרם ואת ההטבות האחרות שהם נהנים מהן, מעוררת את השאלה מהי ההצדקה לקיום הוועדה הזו אם מבזים אותה בצורה כזו? חבר הוועדה, עו"ד חגי סיטון, נימק את המלצת הוועדה להקפיא את שכרם, אבל ח"כ אורן חזן דיבר אליו בצורה חצופה ומאוד בלתי מכובדת. אילו הייתי חבר בוועדה הציבורית הייתי מתפטר, כי איזה טעם יש לכל זה אם מתעלמים מהמלצותיה? לחלופין ראוי לשנות את החוק ולקבוע שהמלצות הוועדה הציבורית בנושא שכר הח"כים וההטבות האחרות הניתנות להם הן סופיות ואין עליהן ערעור.

הכנסת עושה מאמצים ניכרים לשפר את התדמית הציבורית שלה. היא משקיעה בכך הון עתק במרכז המבקרים שהקימה ובתוכניות לגיל הרך שהפיקו עם הטלוויזיה החינוכית, אבל החלטה בלתי ראויה כמו העלאת השכר ב־700 שקלים לחודש גורמת נזק ציבורי שקשה לתקן במשך חודשים ארוכים.

אין ספק שהח"כים ראויים לשכר הוגן, אבל השכר וההטבות הניתנות להם (משכורת של 40 אלף שקלים, רכב ליסינג, שניים עד שלושה עוזרים פרלמנטרים, לשכה נאה, נסיעות לחו"ל, תקציב מיוחד לקשר עם הציבור) הם בהחלט תנאים ראויים. ההחלטה לתת להם תוספת של 700 עד 1,500 שקלים לחודש ממש אינה במקומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר