האם הרובוט יעלה על יוצרו?

מחקר חדש של חברת הייעוץ הבינלאומית מקנזי מצביע על כך שכבר היום אפשר להחליף בני אדם ברובוטים בכ־45 אחוזים מהעבודות במשק האמריקני. הנתון הזה מצטרף לעשרות מחקרים נוספים על אודות העתיד הקרוב והרחוק, שמראים שאנחנו וצאצאינו נחיה כנראה הרבה מעבר ל־120 שנה.

חקר העתיד, יחד עם התפתחות הטכנולוגיה, מציבים בפנינו סוגיות לא פשוטות, ואחת השאלות המהותיות היא מה יהיה על גיל הפרישה לפנסיה. מה נעשה מגיל 67 ועד 150? כמה כבר אפשר להיות בקאנטרי?! בהנחה כמובן שבכלל תהיה לנו עבודה לפרוש ממנה.

עולם התעסוקה הולך ומתייעל כל הזמן. המחקר, שבדק את שוק העבודה על כל גווניו, מצביע, באופן מפתיע, על כך שדווקא רופאים יוחלפו לפני מורים וגננות (זה הזמן לציין שצריך פחות מציון 600 בפסיכומטרי בשביל הוראה). העבודה של רופא, לטענת החוקרים, מצריכה פחות יצירתיות מאשר עבודה של מעצב גרפי, למשל. טוב, כנראה הם בחיים לא ביקרו במיון באיכילוב. אמנם כנראה רובוטים לא בהכרח יחליפו בני אדם באופן מלא, אלא רק חלק מהיקף העבודה של כל עובד, אבל לנתון הזה תהיה בוודאי השפעה מכרעת על שיעור בני האדם העובדים במשק. אם המקצועות שנלמדים כיום באוניברסיטאות לא יעברו עדכון גירסה, יש מצב שכולנו נמצא את עצמנו בקרוב בלשכת האבטלה. הבשורה הטובה היא שנוכל לרבוץ בבית בשקט. העניין הוא שבשביל לרבוץ בבית צריך בית, ואם אנשים לא ממש מתכוונים למות, גם לא יהיו לנו דירות. סליחה, סבא.

ואם כבר מדברים על מוות, מקצוע חדש שעתיד להיות מבוקש בשוק הוא ניהול דפי פייסבוק של אנשים שהלכו לעולמם. אחלה עבודה, בייחוד כשאין מי שיפטר אותך. מה שהרגיע אותי באופן אישי הוא העובדה שאמנם עיתונאים לא מרוויחים כמו בהיי־טק, אבל בואו נראה את הרובוט שיכול לכתוב 3,000 מילים על טיול לנחל אלכסנדר.

פיתוחים טכנולוגיים ותהליכי התייעלות הם לא בהכרח דבר רע, הבעיה היא שאנחנו הם אלה שהמציאו את מי שיחליף אותנו בלי לארגן חלופה תעסוקתית ראויה. זה כמו להכיר לבחור שאת יוצאת איתו את החברה הכי יפה שלך, שהיא גם יותר יפה ממך.

השאלה החשובה שצריכה להישאל היא מהי האחריות שלנו כחברה בעולם חסר מעצורים טכנולוגיים, ואיך יכול להיות שרובוט יהיה מסוגל לנתח אבל לא לעשות במקומי ספורט. אמנם יש עוד חזון למועד, אבל אין ספק שרובוטים יחסכו בעתיד למשק הרבה מאוד כסף. הם לא צריכים ארוחת צהריים חמה, לא סובלים מכאבי מחזור ולא יוצאים לנופש חברה בלידו בטבריה. הם גם אף פעם לא ידרשו העלאה, אולי רק המפעילים שלהם (והרי לכם מקצוע חדש). מה שבטוח, היחידים שתהיה להם יותר עבודה הם הפסיכולוגים. ככה זה כשכל היום אתה מדבר למכונה.

בחברה שנלחמת על קיומה היומיומי, נותר רק לקוות שיישאר לנו בכלל זמן להתכונן נכון לעתיד שכזה. במקרה הכי גרוע אני אעבור להודו. שם חיים רק את הרגע. גם אם הרגע עוברת מולך פרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו