האסוציאציות של זועבי

המשל הערבי מתייחס לשוטה הכפר המבקש למשוך תשומת לב ולו באמצעות פרובוקציה באמירה "אמור ההפך ויכירוך". השוואותיה הנפשעות של ח"כ חנין זועבי בין ישראל למשטר הנאצי, בהקשר הפלשתיני, לרגל אזכור השנה ה־77 לליל הבדולח, הן בחזקת "צלם בהיכל".

זועבי בחשה בידיים ערלות בפצעי היהודים כיוון שאנו עצמנו עשינו שימוש יתר בנושא מקודש זה. בעשותה כן נהגה באמירותיה כמנהג אקסביציוניסט חוטא מול תומת ילדים. המשל הערבי גורס: "אם אתה נותן כבוד לאדם נאצל אתה רוכש אותו, אך אם אתה מכבד אדם נקלה, הוא מחציף פניו נגדך". 

הפשע הנורא נגד היהודים עורר, ככל הנראה, בזועבי משאלות כמוסות ואסוציאציות מודחקות על זכוכיות שבורות, הנוגעות למטרותיהם האמיתיות של הפלשתינים כלפינו לפי מופת טבח נביאם ב־700 יהודי קורידה, מורשת המופתי בשיתוף היטלר לרצח היהודים וערגתה של זועבי עצמה למימוש אמנת חמאס (סעיף 7 - הרג היהודים), שעה שהפליגה לעזה על סיפון המרמרה.

נפשה המיוסרת של זועבי עברה תלאות רבות עד לנאומה בכנס בהולנד. עוד בטרם מסעה הנחשוני לעזה במרמרה, צלחה זועבי מסע יצרי על פני האוקיינוס למפגש עם רב המרצחים קדאפי שבלוב. אין ספק, התמרקות אינטימית מוסרית ואישית זו היא בבחינת פרספקטיבה ראויה המאפשרת לאישה רוחנית ואוהבת אדם זו להפיק לקחים מפשעי ליל הבדולח.

האסוציאציות הן יסוד מרכזי בעולם התוכן של האדם. ליל הבדולח מזכיר זכוכית וכונה כך בשל שברי הזכוכית של החנויות, בתי הכנסת ומוסדות הציבור היהודיים שנשרפו ונופצו, ושבמהלכו נרצחו 400 יהודים וגורשו 30 אלף נוספים מגרמניה.

לפיכך, ייתכן שהאסוציאציה שניעורה בח"כ זועבי שעה שדיברה על ליל הבדולח בהולנד היתה האופן שבו שוברים הטרוריסטים הפלשתינים בקבוקי זכוכית ומשתמשים בסכינים כדי לדקור ולחתוך את עורקי צווארם של עוברי אורח יהודים. סביר שמחשבותיה נדדו גם לאופן שבו ממלאים הרוצחים בדלק את בקבוקי הזכוכית הללו, כדי לשרוף יהודים ממש כמו בגרמניה. אלא שזועבי שונה מהגרמנים ששתקו נוכח שימוש נפשע זה בטרור. היא קוראת לפלשתינים לקיים לילות בדולח נוספים ביהודים "כמאבק לגיטימי (מוקאוומה) בכיבוש". 

ח"כ זועבי מיוסרת בביקורת עצמית ובמודעות פוליטית. היא מודעת לרצחנות אחיה הערבים, המוסלמים והפלשתינים, בנקמות דם, בטרור וברצחנות האזורית. אלה הם אחיה הערבים המוסלמים המפוצצים ושורפים כנסיות ומסגדים במצרים, בסוריה ובעיראק. אחיה הם שפוצצו את פסלי בודהה באפגניסטן. אחיה הם שפוצצו את העיר העתיקה תדמור. אחיה הם השוחטים את הקופטים במצרים. אחיה הפלשתינים הם שהשחיתו את כנסיית המולד ועשו את צורכיהם על שטיחיה במהלך האינתיפאדה. אחיה הפלשתינים הם שאנסו את בנות הנוצרים בבית לחם ובבית ג'אלה ושדדו את בתיהם. אחיה הפלשתינים הם שניפצו את זכוכיות קבר יוסף שבשכם והעלו אותו באש. הם שירו בבכירי פת"ח בעזה למוות וזרקו אחרים מהגגות אל מותם, ועתה הם רוצחים יהודים עוברי אורח ברחובות. על לילות בדולח אלה שותקת זועבי.

בניגוד לזועבי ולחבריה בכנסת, הישראלים אינם שותקים. הם מתריעים נגד כל לינץ' ומגנים כל רצח נתעב. הישראלים אינם שונאים פלשתינים אלא שואפים עד כדי חנופה וקבס להתקרב אליהם, לכפריהם, למסעדותיהם ולעסקיהם. אדרבה, ינסה יהודי להיקלע בטעות ליישוב או מחנה פליטים פלשתיני. ברוב המקרים הוא לא ישוב "בחתיכה אחת".

ליל הבדולח שעליו מתרפקת זועבי "בשתיקה רועמת" מגלם דווקא את מעשי הטרור הרצחניים רוויי הדם והזכוכית שביצעו ומבצעים הפלשתינים נגד אזרחי ישראל בבתי ספר, במלונות, במטוסים, בבתי קפה ובתחנות הסעה במגוון תפריטי מוות. המשל הערבי אומר (בהיפוך): "באה לעוור את עינינו אך הוסיפה לנו איפור". יש נחמה פורתא בעיסוקה הסוטה של הגברת זועבי בסיפור ליל הבדולח. אחרי הכל, רוב מנהיגי הפלשתינים הם מכחישי שואה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו