התמונה שאברמוביץ' "לא ראה"

"כוחו של הרגל" ו־"עולם כמנהגו נוהג" הם שני ניבים המשלימים זה את זה. ואלה באים כאשר בתקשורת הישראלית, למשל, יש נוהג שבו מתקיימת סלחנות, ותרנות ובמיוחד התעלמות בוטה מהתקפות ארסיות מתמשכות על ראש הממשלה. "כוחו של הרגל" מוכתב לכאורה על ידי צד אחד בלבד, זה המתעלם או המוותר, מתוך הבנה שלא יאונה לו שום רע.

במה דברים אמורים? בשבוע שעבר פירסם עורך באתר Ynet תמונה של רה"מ נתניהו במדי אס.אס. התמונה אמנם הוסרה בינתיים, ואולם בעידן שבו הרשתות החברתיות מפיצות מידע במהירות האור, לא היה מי שיעצור את ההפצה. כולם ראו. ורק אמנון אברמוביץ', עיתונאי ופרשן מערוץ 2, לא ראה. ייתכן שמפרסם התמונה, גלעד הלפרן, לא הבין את כוחה, או שאולי הוא קרא את החלטתו של שי ניצן מפרקליטות המדינה, שהורה למשטרה לא לחקור פרסום של נתניהו במדי אס.אס באתר "עוצר אזרחי" מאוגוסט 2011 מחוסר אשמה? אולי.

נשוב אל אברמוביץ'. הדרישה, או יותר נכון הציפייה, מעיתונאי ותיק כדוגמתו, היא התנהלות אמינה ומכוונת למנעד השלם של הקשת הפוליטית. הציפייה היא, אף אם נכזבת, שהתנהלות "איפה ואיפה" חמורה שבעתיים מכל תמונה במדים או סתם עם שפם ולכן יש להקפיד בדבר כאילו היו אלה דיני נפשות.

ברם, בסרקזם הידוע שלו, אברמוביץ' ממית או מחיה את האישיות הנבחרת על ידיו. וכזה היה נשיא המדינה ראובן ריבלין עת הוצגה תמונתו אף היא במדי אס.אס. שם השמיים רעדו. והפעם, ציפיתי שלמראית עין ילחש דבר גינוי, ציוץ, אוושה. כלום.

לשאלה הרטורית של נתניהו "מה היה קורה לו היה מדובר במנהיג אחר? אתם יודעים את התשובה", השיב אברמוביץ': "לא ידעתי שרה"מ הוצג כנאצי, שזה כמובן מעשה נפסד. אך מדוע הוא נזעק כל כך? הוא לא הוצג בתור המופתי". שנון אברמוביץ'. "כמובן", הוא אומר, דהיינו, אין צריך לומר כלום. שהרי הוא לא נשיא המדינה (עכשיו מתפרסם כי גלעד הלפרן פוטר מתפקידו. ואיש לא אומר כלום לאברמוביץ'?).

דמיינו לעצמכם עולם ללא הרשתות החברתיות. עולם ללא מחשב בכל חדר או נייד בכל כיס. רק דמיינו לעצמכם מה היו אמורים לעשות ראשי ממשלות ונשיאים או סתם אנשים מן היישוב כאשר תמונתם מפורסמת תחת דיוקן של דיקטטור כמו היטלר או ערפאת? מה, באמת חשבתם שהיו מכנסים מסיבת עיתונאים? ומה יעשה האזרח הפשוט? כלומר, למזלנו הטוב, יכולת התגובה של האישיות מהירה יותר מאשר מישהו אי פעם דמיין. הפעם רה"מ החליט לא להיות בצד המוותר ותבע לבדוק ולחקור.

מדוע, לכל הרוחות, היום, 20 שנה לאחר הרצח הנתעב של ראש ממשלה בישראל, עדיין יש החושבים שתמונת אדם, ויהא מעמדו אשר יהא, במדי אס.אס היא עניין שיש להקל בו ראש? ודברים אלה אני כותב גם כשידוע שתמונותיו של רבין במדי אס.אס בהפגנה ההיא בירושלים נעשו בהנחיית אבישי רביב, סוכן השב"כ המושתל, ואלה לא היו הגורמים לרצח. היו שם כאב ותסכול, לא היתה התלהמות. הייתי שם.

מדי יום ביומו, שנה אחר שנה, מתריסים כנגד מי שאיננו משתייך ל"מחנה השלום" שלא למד דבר, ושההסתה נמשכת, ושמילים יכולות להרוג. אלא שבחינה אפילו שטחית של נפח ההכפשות והקללות של מחנה הימין בכלל וראש הממשלה נתניהו בפרט, עוד לפני רצח רבין, שמה ללעג את הדרישות "המוסריות" הללו.

כאשר עיתונים ואתרי אינטרנט וערוצי שידור שלמים לוקחים צד ומנהלים מסע חסר מעצורים וגבולות כנגד ציבור רחב, אין פלא שציבור זה מברך בכל יום שהחיינו על קיומן של הרשתות החברתיות. מה שאינו פוטר את ראשי העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" ומנהלי ערוץ 2 ו־10 מלעשות חשבון נפש, שאותו הם דורשים מהמחנה "האחר".