תפקיד החיילים - להילחם | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תפקיד החיילים - להילחם

, עודכן
0

החלטת צה"ל לחקור אם חיילים השתתפו בלינץ' באזרח האריתריאי במהלך הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע היא נכונה - משפטית וערכית. אוי לצבא שבו חיילים עושים דין לעצמם, ואבוי לכולנו אם יתברר שכך היה.

שונאי ישראל ינצלו זאת, מן הסתם, כדי למנף את הטיעון שישראל מוציאה להורג חפים מפשע ללא משפט, ולראיה - חיילים במדים עשו זאת. לצד החקירה הזאת, טוב עושה צה"ל בבדיקת התנהלות חיילים שהיו בזירת הפיגוע - ולא פעלו. האירוע הסתיים רק לאחר ששוטרים הסתערו על המחבל וחיסלו אותו. לחיילים לא היה בכך חלק, אף שהתמונות מעלות שרובם היו עם נשק, ובהם גם לוחמים קרביים בוודאות (לפי הסיכות שעל חולצותיהם). ולמרות זאת, איש מהם לא התערב בנעשה; אחד מהם נראה (לכאורה) נמלט מהמקום, אחרים נותרו בצד, מן הסתם מחשש לחייהם.

החוכמה המקובלת גורסת שאסור לשפוט אדם עד שמגיעים למצבו. מכאן שאי אפשר לדעת מה עבר על החיילים; מי הם, מה הכשרתם, מה עשו שם ומה היתה מידת מיומנותם לטפל באירוע. המחמירים אף יוסיפו שטוב שהחיילים לא ירו. בהיעדר כישורים מתאימים לנטרל את המחבל במקום הומה אדם, הם היו עלולים להביא יותר נזק מתועלת.

זאת גישה מקוממת, שנוגדת לא רק את ערכי הצבא אלא גם את החוזה הבלתי כתוב בין צה"ל למדינה. תפקידו הבסיסי ביותר של הצבא הוא לחצוץ בין המלחמה לאזרח. להיות שכפ"ץ, פשוטו כמשמעו, שיגן על העורף. לראות חיילים בורחים (לכאורה) מאזור הפיגוע, בעוד האזרחים נשארים בו זה היפוך לא בריא של תפקידים. גם אם מדובר בלוחמים לא מנוסים, אלא בג'ובניקים, הם עדיין חיילים - שעברו מטווח ואמורים לדעת לתפעל נשק. כמו שלמדנו בפיגוע שבו חדרו מחבלים למחנה הנח"ל בצפון ב־87' (באירוע המוכר כ"ליל הגלשונים"), גם לש"ג יש תפקיד.

האחריות המלאה לעולם ההפוך והלא בריא הזה היא של החברה הישראלית. זה 20 שנה - מאז שלהי השהייה בדרום לבנון - הפכו החיילים ל"ילדים", וחייהם ליקרים מאלה של האזרחים. שדרות ספגה רקטות במשך קרוב לעשור עד שצה"ל נכנס לפעולה קרקעית בעזה, כדי לחסוך בדם חיילים בזמן שדם האזרחים נשפך.

קו המחשבה הזה חילחל לתודעה הקולקטיבית, ובסופו של דבר השפיע גם על התנהלותם של החיילים בב"ש. על צה"ל לגדוע את התהליך הזה ולהבהיר לחיילים את מה שאמור להיות מובן מאליו: שהמדים מחייבים, ולבישתם מלווה בסט של ערכים ופעולות נדרשים. כך בדיוק נהג קצין חיל האוויר שהסתער לפני שבועיים על המחבל סמוך לבסיס הקריה; גם הוא לא היה לוחם בסיירת מטכ"ל, אבל הוא פשוט עשה את המתבקש - פעל כמו חייל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר