סיקור הטרור בתקשורת: דרוש חשבון נפש

לאחר שיסתיים גל הטרור הנוכחי, נקווה שבמהרה, התקשורת הישראלית, ובעיקר האלקטרונית, תצטרך לערוך חשבון נפש באשר לאופן שבו היא סיקרה את פיגועי הטרור, ובייחוד בכל הנוגע לתרומתה להעלאת רף הפחד וההיסטריה בימים שבהם אזרחים נדרשים לאיתנות ולקור רוח.

כל מי שהאזין לסיקור ברדיו של הפיגוע בתחנה המרכזית בירושלים יכול היה לקבל את הרושם שמדינת ישראל מצויה בקריסה, אפוקליפסה עכשיו. תיאורים חוזרים ונשנים, ללא הפסקה, על אזרחים מבוהלים שרצים אנה ואנה בבהלה הזכירו תיאורי מלחמת גוג ומגוג, ולא היא. מידתיות נדרשת תמיד, בייחוד בימי מבחן.

במו עיניי ראיתי, בבוקר הפיגוע בעירי רעננה, כיצד צלמים וכתבים מחפשים בפנסי תאורת הצילום את האזרחים והאזרחיות מהם אפשר לקבל את התגובה המבוהלת והמפוחדת ביותר. החיפושים הצליחו, ושוב נוצר רושם כאילו תושבי רעננה שעלו מצרפת אורזים במהירות וחוזרים לפאריס. סביר להניח שלתגובה היסטרית, בשידור ישיר, יש רייטינג גדול מלתגובות שקולות ומדודות של גיבורים אלמונים שניטרלו מחבלים. אתמול שמעתי שדרנית רדיו מראיינת קצין משטרה בכיר, ודורשת ממנו בתוקף הזוי הסבר, כיצד קרה שהמשטרה קיבלה לכאורה מידע לא מהימן על תושבי מזרח ירושלים שמתכננים פיגוע, מידע שגרם לפקקי תנועה בתל אביב. הגזים לטעון עיתונאי שהשווה הטלת עוצר על רקע טרור משתולל לפעולה נאצית.

אין דמוקרטיה ללא תקשורת פתוחה, שמאפשרת זרימה חופשית של מידע ושל רעיונות. חשיבות התקשורת מחייבת אותה לאמינות, לרצינות ולאחריות. לתקשורת מחויבות ציבורית שזיכתה אותה בהגנה חוקית, אולם מתקבל הרושם שהתקשורת בישראל, בעיקר בימים אלה, מתחרה על המרחב הציבורי מול הרשתות החברתיות, בתחרות שמבטאת אי הבנה מהותית של ההבדל בין תקשורת מקצועית לבין רשת חברתית, שאינה מחויבת לשום היבט מקצועי ואתי של פרסום מידע לציבור.

האחריות הציבורית מחייבת את התקשורת לבדיקת אמינות המידע המתפרסם ודיוקו, בייחוד בימים שיש בהם רגישות מיוחדת. לא עולה על הדעת שכלי תקשורת רציני מפרסם עובדות בלי בדיקה, ואחר כך צריך לתקן את הפרסום, לפעמים יותר מתיקון אחד. הפזיזות מהשטן, בייחוד כשמדובר ביכולת לעורר תגובות קיצוניות, דאגה מיותרת והיסטריה המונית. נדמה שאנשי תקשורת רואים פרסומים ברשתות החברתיות, בטוויטרים ובשאר חידושי הטכנולוגיה, מפרסמים אותם מייד ורק לאחר מכן מתפנים לבדוק את נכונותם.

דווקא בשל החשיבות שיש לתקשורת, חובה על העוסקים בה למנוע את זילותה. אם התקשורת תאבד את אמינותה, את מחויבותה לחברה ואת ערכיה המקצועיים, גם היא תהפוך לרשת חברתית חסרת חשיבות אמיתית. לצערי, התחושה בציבור היא שהתקשורת קרובה לכך מתמיד.