"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סיקור הטרור בתקשורת: דרוש חשבון נפש

,עודכן

לאחר שיסתיים גל הטרור הנוכחי, נקווה שבמהרה, התקשורת הישראלית, ובעיקר האלקטרונית, תצטרך לערוך חשבון נפש באשר לאופן שבו היא סיקרה את פיגועי הטרור, ובייחוד בכל הנוגע לתרומתה להעלאת רף הפחד וההיסטריה בימים שבהם אזרחים נדרשים לאיתנות ולקור רוח.

כל מי שהאזין לסיקור ברדיו של הפיגוע בתחנה המרכזית בירושלים יכול היה לקבל את הרושם שמדינת ישראל מצויה בקריסה, אפוקליפסה עכשיו. תיאורים חוזרים ונשנים, ללא הפסקה, על אזרחים מבוהלים שרצים אנה ואנה בבהלה הזכירו תיאורי מלחמת גוג ומגוג, ולא היא. מידתיות נדרשת תמיד, בייחוד בימי מבחן.

במו עיניי ראיתי, בבוקר הפיגוע בעירי רעננה, כיצד צלמים וכתבים מחפשים בפנסי תאורת הצילום את האזרחים והאזרחיות מהם אפשר לקבל את התגובה המבוהלת והמפוחדת ביותר. החיפושים הצליחו, ושוב נוצר רושם כאילו תושבי רעננה שעלו מצרפת אורזים במהירות וחוזרים לפאריס. סביר להניח שלתגובה היסטרית, בשידור ישיר, יש רייטינג גדול מלתגובות שקולות ומדודות של גיבורים אלמונים שניטרלו מחבלים. אתמול שמעתי שדרנית רדיו מראיינת קצין משטרה בכיר, ודורשת ממנו בתוקף הזוי הסבר, כיצד קרה שהמשטרה קיבלה לכאורה מידע לא מהימן על תושבי מזרח ירושלים שמתכננים פיגוע, מידע שגרם לפקקי תנועה בתל אביב. הגזים לטעון עיתונאי שהשווה הטלת עוצר על רקע טרור משתולל לפעולה נאצית.

אין דמוקרטיה ללא תקשורת פתוחה, שמאפשרת זרימה חופשית של מידע ושל רעיונות. חשיבות התקשורת מחייבת אותה לאמינות, לרצינות ולאחריות. לתקשורת מחויבות ציבורית שזיכתה אותה בהגנה חוקית, אולם מתקבל הרושם שהתקשורת בישראל, בעיקר בימים אלה, מתחרה על המרחב הציבורי מול הרשתות החברתיות, בתחרות שמבטאת אי הבנה מהותית של ההבדל בין תקשורת מקצועית לבין רשת חברתית, שאינה מחויבת לשום היבט מקצועי ואתי של פרסום מידע לציבור.

האחריות הציבורית מחייבת את התקשורת לבדיקת אמינות המידע המתפרסם ודיוקו, בייחוד בימים שיש בהם רגישות מיוחדת. לא עולה על הדעת שכלי תקשורת רציני מפרסם עובדות בלי בדיקה, ואחר כך צריך לתקן את הפרסום, לפעמים יותר מתיקון אחד. הפזיזות מהשטן, בייחוד כשמדובר ביכולת לעורר תגובות קיצוניות, דאגה מיותרת והיסטריה המונית. נדמה שאנשי תקשורת רואים פרסומים ברשתות החברתיות, בטוויטרים ובשאר חידושי הטכנולוגיה, מפרסמים אותם מייד ורק לאחר מכן מתפנים לבדוק את נכונותם.

דווקא בשל החשיבות שיש לתקשורת, חובה על העוסקים בה למנוע את זילותה. אם התקשורת תאבד את אמינותה, את מחויבותה לחברה ואת ערכיה המקצועיים, גם היא תהפוך לרשת חברתית חסרת חשיבות אמיתית. לצערי, התחושה בציבור היא שהתקשורת קרובה לכך מתמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר