ייאוש, הסתה ושנאה: טרור הזאבים הבודדים

בעת האחרונה אנו עדים לגל של טרוריסטים יחידים, המבצעים פיגועי דקירה או דריסת יהודים המתקראים ב"סלנג" המודיעיני "זאבים בודדים". מפגעים אלה מציבים בפני שירותי הביטחון אתגר סיכול לא פשוט: מרביתם אינם משתייכים לארגון מסודר או תשתית היררכית, היכולה לספק קצה חוט להתרעה מודיעינית מקדמת, והם מופיעים בזירת הרצח באופן מפתיע יחסית.

מסתבר כי חלק מטרוריסטים אלה, שהיו נגישים לרשתות החברתיות, התבטאו טרם ביצוע פעולת הטרור באופן המסגיר את כוונותיו, כחלק מביטויי ייאוש מהמצב האישי, הלאומי או המשפחתי. חלקם האחר היה נתון להתלהמות פלשתינית לאומנית או איסלאמית דתית עמוקה כשותפים לרשתות הסתה ואינדוקטרינציה איסלאמית, ויש שגילו בתכתובותיהם סימנים לדיכאון נפשי שחיפש מוצא במשאלת מוות. רבים אחרים, העונים למאפיינים אלה, לא יצאו לפיגועים ולכן מעקב מסוג זה הינו משימה לא פשוטה.

בכירי חמאס קבעו מאז היווסדם את פעילותו של הארכי־טרוריסט עז א־דין אל־קסאם מג'בלה שבסוריה כמודל לחיקוי. אותו שיח' רצחני, שהפעיל טרור כנגד היהודים והבריטים, נודע כמי שגייס והפעיל במשימות רצח "בחורים עצובים ומוכי גורל", עד לחיסולו בנובמבר 1935. ואכן, לא אחת הצביעו משלחי החמאס על מאגר "העצובים" כמאגר המגויסים למבצעי ההתאבדות.

מהם מאפייני האישיות וחתך המניעים, המביא אנשים ספציפיים להתנדב ולהעמיד עצמם כפצצות אנושיות וסכינאים בשירותם הציני של משלחי החמאס והרש"פ? מחקרים שהתבצעו בכלא הישראלי מצביעים על כך שמפגעים אלה, נשים כגברים, אינם באים בהכרח משכבה כלכלית או השכלתית ומקצועית נמוכה. חלקם הונעו משאיפת נקם על אובדן קרוב, אולם במקרים רבים באו אלה ממשפחות בעלות מעמד סוציו־אקונומי בינוני, אך מרות הורית חלשה.

לא אחת שאפו נשים, שהיו מעורבות בניסיון "כושל" לבצע פיגוע, להיכלא בכוונה ובלבד שיצליחו להימלט מבית הרוס שבו נחשפו להשפלה, מכות, נישואין מאולצים ואפילו גילוי עריות. היו אף מקרים שנשים שנחשדו באובדן בתולים, הריון מחוץ לנישואין או בגידה בבעליהן, העדיפו להתפוצץ או להיהרג בפיגוע כתחליף לחרפת חיסולן בידי הוריהן ואחיהן.

היתה זו העצבות, הדיכאון ומשאלת המוות, מעין "דודה" (תולעת) של תחושת נחיתות ואפליה שהתיישבה לעיתים על גיל ההתבגרות והוזנה בסיפורי הסתה של "כיבוש", "אל־אקצא בסכנה" וגן עדן. בניתוב מניפולטיבי "מלמעלה", של הלך רוח אובדני מידבק, שימש העניין הלאומי־דתי מענה למשאלת המוות והרצח של רבים מאנשים אלה ולמעגל מסלים של נקמה אחר כך.