פוטין לא יציל את הטוראי אובאמה

לרגל יום הולדתו ה־63 בחר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לגלות אצילות ולחלק מתנות. הוא העניק 26 כאלה לנשיא סוריה בשאר אסד, בדמות 26 טילי שיוט, שנורו מכלי שיט רוסיים בים הכספי לעבר מטרות של דאעש בסוריה. הטילים נורו ממרחק 1,500 קילומטרים מהמטרה וחצו בדרכם הארוכה לסוריה את איראן ועיראק. בהסכמה, כמובן. הכל מתוכנן, בדיוק כמו משחק ההוקי שבו כיכב פוטין אתמול בסוצ'י, שגם בו הוא ניצח.

בקואליציה של פוטין חברות עיראק, איראן וסוריה. פוטין שיקם, בחסות המלחמה בסוריה, את ציר הרשע. זה נלחם היום (גם) בדאעש. הסוריאליזם נולד מחדש בסוריה: הרעים בתפקיד הטובים. והטובים (המערב)? בתפקידי משנה. בשלב זה או אחר, הנוסחה הזו צריכה להשתנות. מכאן שלפנינו פוטנציאל להתלקחות כללית, אפילו למלחמת עולם.

פוטין הודיע אתמול בטלוויזיה של ארצו כי רוסיה תסייע למתקפת הנגד של כוחות אסד. כרגיל, כשפוטין אומר, הוא גם מקיים. כמו אובאמה, רק הפוך.

הרוסים והסורים מתואמים. מדיניות השמיים הפתוחים של פוטין עובדת: מאז החלו המטוסים הרוסיים לתקוף בשמי סוריה, חלה ירידה בפעילות מטוסי הקואליציה. יש גם הבדל בסגנון התקיפה: בזמן שמטוסי הקואליציה מפציצים מגובה רב (מאוד לא יעיל), הרוסים בוחרים לתקוף מקרוב מטרות קרקעיות בעזרת מטוסי הסוחוי־25 ומסוקי קרב. שיטת התקיפה הרוסית מהאוויר יעילה יותר. מטוסי הקואליציה מאוד משתדלים שלא להפריע למטוסים הרוסיים. פוטין גם משקם בסוריה את הברית בין האימפריה הרוסית למזרח התיכון. ואובאמה? הוא, כנראה, לומד את החומר. 

אחת המטרות הראשונות והעיקריות של רוסיה בשלב ראשון בסוריה היא לשחרר את טבעת החנק שנוצרה סביב דמשק. מצד אחד חזית א־נוסרה (אל־קאעידה בסוריה), ומהעבר השני קבוצות מורדים שונות (בחלקן מתונות, הזוכות לתמיכת המערב וגם של קטאר, טורקיה וערב הסעודית) המאיימות על אסד.

פוטין בא לסוריה כדי לשחרר את דמשק, ולפתוח את הציר בין הבירה הסורית לחוף העלאווי. מבחינתו, אין מורדים טובים ואין מורדים רעים. כולם טרוריסטים. ואת כולם יש להפציץ. 

פוטין מוכן ללכת מאוד רחוק במערכה הסורית. מאז חלה ההתערבות ב־30 בספטמבר, אנחנו רואים רק התעצמות בפעילות הרוסית. תחילתה של פעילות קרקעית היא שאלה של זמן, אם זה בדמות חיילים או בדמות "מתנדבים" כמו באוקראינה. הבעיה של פוטין במערכה הסורית היא לא המערב שמשקיף מהוסס מהצד. הבעיה שלו היא דעת הקהל הרוסית, שעדיין זוכרת את כישלון הצבא האדום באפגניסטן (1989-1979) ואת אלפי ההרוגים. הצמרת הרוסית מעניינת יותר את פוטין מאשר דעת הקהל. שר ההגנה הרוסי תומך דווקא במערכה הסורית ואפילו דוחף ליתר פעילות.

השאלה הגדולה היא היום מה המטרה של רוסיה. להציל את אסד וחלק קטן מסוריה? זה כבר מובטח. ואולי דווקא להעניק למשטר הסורי את מה שאסד מכנה "סוריה החיונית", שזה הקו מדרום לצפון הנמתח מדמשק לעיר חאלב, הכולל את הערים חומס, חאמה, אידליב והגישה לים התיכון דרך לטקיה וטרטוס. זה כבר קצת יותר מסובך ומצריך יותר זמן. בכל מקרה, קשה להאמין שאפילו רוסיה תצליח לשחזר את סוריה שהכרנו ואיננה עוד. 

ההתערבות הרוסית טובה לאסד, אבל לא בטוח עד כמה לאורך זמן היא גם טובה לרוסיה. בינינו, לא בטוח שהיא טובה לאף אחד. המלחמה הבלתי נגמרת הזאת הפכה למערכה בינלאומית. זה מאוד מסוכן. אובאמה נראה די אומלל בסיפור המסובך הזה. משהו חייב להציל את הטוראי אובאמה מסוריה, אף שהוא בכלל לא התגייס למלחמה. מי יציל אותו? בטח לא פוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו