מגרש המשחקים של פוטין

זה שבוע הולמים מטוסים רוסיים מדי יום במורדים הסורים. לא, אין מדובר, למי שטעה לחשוב, במתקפה רוסית מרוכזת על דאעש. הארגון שוכן לבטח במזרחה של סוריה, ובאזורים אלו כמעט שלא פעלו הרוסים. אפשר לומר בציניות שפוטין זקוק לדאעש, שהרי בלעדיו לא היה יכול לתרץ את מעורבותו בסוריה. המטוסים הרוסיים תוקפים בעיקר במערבה של סוריה קבוצות של מורדים מתונים, חלקן כאלו הנתמכות בידי ארה"ב ובעלות בריתה. קבוצות אלו מהוות איום משמעותי לשלטונו של בשאר אל־אסד וזכו בחודשים האחרונים להישגים משמעותיים במאבק נגדו. לכן הן שהפכו ליעד המרכזי בעבור המטוסים הרוסיים, שגרמו גם למותם של עשרות ואולי מאות אזרחים, אבל נראה שלאיש לא אכפת.

אחרי גאורגיה ואוקראינה בא גם תורה של סוריה ואחריה, מי יודע, יגיע גם תורה של עיראק, שממשלתה כבר הזדרזה להזמין את רוסיה לבוא ולפעול בשטחה. וכך, בעוד ארה"ב ומדינות אירופה שקועות בים של דברת וקשקשת, נעדרות תוכנית פעולה מוגדרת וגרוע מכך, יעד וחזון לדרכן ולמהלכיהן, זיהה פוטין את החולשה ואת ההזדמנות והפך אותן לשעתו הגדולה, שעתה של אמא רוסיה. החולשה היא כמובן חולשתו של אובאמה הנרתע מכל עימות ובלבד שיגיע לסיום הכהונה שלו בינואר 2017 בשלום, וההזדמנות היא היכולת להפוך את הקערה על פיה בסוריה ולהעניק יתרון אם לא ניצחון לבשאר אל־אסד במלחמה הניטשת במדינה זו.

פוטין, כידוע, אינו נוהג לעצור באדום. אבל גם מי שעוקב לאורך השנים אחר דרכו, הופתע מהקצב ומהמהירות שבהם פעל בסוריה. איש לא האמין שישלח כוחות למדינה ואיש גם לא ציפה שמטוסים אלו יופעלו במהירות ובאופן כה מסיבי. המטרות של רוסיה בסוריה מתבררות במהירות כמרחיקות לכת אף הרבה מעבר לכל מה שחזו וצפו בישראל ובמערב. פוטין לא בא לסוריה כדי להפגין נוכחות ולהרגיז את האמריקנים, וגם לא להרתיע את דאעש ולסייע במעט לבשאר. פוטין בא כדי לנצח, וניצחון בזירה הסורית משמעותו הכרעת המורדים.

לכן איש אינו צריך להיות מופתע אם בזמן הקרוב נהיה עדים למשלוח של כוחות יבשה רוסיים ללחום במורדים ולהציל את בשאר, כפי שאכן כבר מדווחת התקשורת בעולם. אחרי הכל, פוטין הרי מאמין שכשמשהו "לא הולך בכוח", יש להפעיל עוד ועוד כוח, ובסוף הדברים מסתדרים.

בד בבד מתהדקת הברית שכרתה רוסיה עם חיזבאללה ועם איראן. אלו מספקים לרוסיה את מה שחסר לאמריקנים במלחמתם המדומה בדאעש - כוח קרקעי שיהיה נכון להקיז דם ולהילחם בדאעש ובקבוצות מורדים אחרים ברחבי סוריה.

בהפצצות המסיביות הרוסיות, שרק תלכנה ותתעצמנה נגד אזורים המצויים בשליטת המורדים בסוריה ואולי אף במשלוח כוחות יבשה רוסיים - ולצד זאת, בהערכות של לוחמי חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים למתקפה קרקעית גדולה בצפון סוריה, שעליה מדווחים כלי התקשורת הערביים בימים האחרונים - יש פוטנציאל להביא לשינוי המציאות ולהטיית הכף נגד המורדים, לכל הפחות במערב סוריה.

לישראל סיבה לדאגה מן המעורבות הרוסית הגוברת. לצד היבטים מטרידים של הגבלת חופש הטיסה הישראלי בשמיה של סוריה, החשש כי מטוסים רוסיים יפעלו גם בדרומה של המדינה, וכמובן, החשש מזליגת נשק רוסי מתקדם לחיזבאללה, מדובר גם בהשלכות לטווח ארוך שעניינן הסכנה כי סוריה תשוב לעצמה כמדינה בשליטת בשאר הנתונה בהגמוניה של איראן גם אם בחסות רוסית.

ישראל צריכה אפוא להיערך להגברת המעורבות הרוסית שתביא לחיכוך אפשרי בין מטוסיה למטוסים רוסיים, ובעיקר, עליה להיערך ליום שאחרי, במידה שפוטין ינצח ובשאר מודל 2016 (מחויב לאיראן ולחיזבאללה שהושיעו אותו) יישב בביטחה רבה מבעבר בכיסאו בדמשק. יהיה זה כמובן בשאר שונה מזה ששימש בר־שיח לכמה מראשי ממשלות ישראל לפני כעשור.