לטובת המשטרה - למנות ניצב בדימוס כמפכ"ל

הכתובת היתה על הקיר עוד לפני שמישהו שירבט אותה. משנודע אתמול כי גלעד ארדן הסיר את מועמדותו של גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה הביע בנימין נתניהו את אכזבתו המובנת מאליה ודיבר על הצורך לבחון את הליכי המיון לתפקידים ציבוריים. אך לא הליך המיון צריך רענון אלא האנשים שעסקו בו.

שתי הטעויות הראשונות רשומות על שמו של ארדן: הוא לא קבע ופירסם ברבים קריטריונים אשר יגדירו מה התכונות הנחוצות כדי להיות מועמד למפכ"ל; ולא הודיע מראש ליהודה וינשטיין במי מדובר. זה לא סביר. אילו נהג כך ניתן היה לערוך בדיקה מקדמית רגועה, שהיתה מעניקה לארדן אינדיקציות ראשוניות מה הסיכוי שהמינוי של הירש אכן יאושר.

הטעות המרכזית הבאה צמודה לווינשטיין. זאת טעות דפוס. בשיטת הסחבת שלו אין הוא משיב ב"כן או לא" אלא ב"כן ולא", מה שנאמר פעם על לוי אשכול (בטעות) - "חצי תה, חצי קפה". הוא "כן ולא" אישר/פסל את מועמדותו של יואב גלנט לשמש כרמטכ"ל; ו"כן ולא" אישר/פסל את מועמדותו של ד"ר אביחי מנדלבליט לרשתו כיועץ המשפטי; ולפניו "כן ולא" העמיד את בועז הרפז לדין בלי לחקור כראוי את גבי אשכנזי; והוא "כן ולא" (ולבסוף הוסיף "לא") העמיד/פטר את אביגדור ליברמן מספסל הנאשמים. לכן אין הפתעה שבמקום לומר "כן או לא" בפרשת הירש הוא נמלט אל קרנות המזבח של הסחבת, "כן ולא".

הירש שילם מחיר על לא עוול בכפו. הוא טרם הבשיל להיות מפכ"ל. היה על ארדן להעבירו תקופת הכשרה בצמרת המשטרה, אבל מדוע לגרום לו עינוי דין כזה? ארדן לא בדק מראש, ולא עמד עימו עד הסוף המר. צר לי על הירש. לא הגיע לו עונש נוסף.

הלקח הראשון הוא שאם ברצונם של נתניהו וארדן - בעיקר השר לביטחון פנים - להביא מועמד מחוץ למשטרה, יש להקדים ולמנות כמפכ"ל ניצב בדימוס אחראי ומבוגר, שיוכל להיכנס לתפקיד בלי תקופת הכשרה.

ניצב כזה, המבוגר מן הקצונה הנוכחית, ייהנה מיוקרה ומסמכות, ויחזיר את המשטרה לדפוסי הפעילות הראויים.

אם ארדן מעריך כי הממשלה תכהן לאורך ימים ראוי שינהג בדרך זו, שהיא פחות דרמטית אבל יותר רצינית ואחראית.