"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחוספס, אמיתי - גם אם לא תמיד נוח

,עודכן

לכאורה, לא היה יכול להיות מועמד צפוי ממנו לכהונה בבית המשפט העליון. אביו היה משנה לנשיא בית המשפט העליון, הוא עצמו היה איש התביעה הכללית שנים רבות, ותולדות חייו כמעט הובילו אותו לעליון, אבל הוא היה אחר. מזגו החם, התבטאויותיו החדות, ולא פעם בוטות, ואי נכונותו להיות חלק מאיזה עדר שהוא הביאו אותו לעמדות מיעוט, שהעלו תמיהה פן אימץ אותן רק משום שהיה יכול להיות בהן במיעוט, במיעוט של איש אחד.

היה משהו "זורבאי" במישאל חשין. משהו גדול, מחוספס, אמיתי, ישיר, ולא תמיד נוח. אמרו שהוא פיקח וחכם וידען גדול וחסר מזג שיפוטי. יכול להיות. מינויו לא היה מובן מאליו, ונדמה כי הוא חש עצמו כילד המגלה את ערוות המלך בעוד השאר מתעלמים ממנה.

הוא היה, במידה רבה, ה"איפכא מסתברא" של בית המשפט, והוא לא חשש פן יאבד ידידים קרובים בגלל ויכוחים מרים איתם בנושאים מרכזיים. אף פעם לא ידעת מה תהיה תוצאת השיחה עימו, אבל דבר אחד ידעת: תמיד תופתע.

השנים האחרונות היו קשות לו במיוחד – מותו של הבן, שניאור, שנהרג בתאונת פגע וברח, היה המכה הקשה ביותר, חשיפת בתו שמחוץ לנישואים, מחלת הסרטן. אבל האירועים הללו לא מנעו ממנו להביע את דעתו בנושאים שנראו לו חשובים במיוחד בתחום המשפט, מבלי להשתמש במונחים דיפלומטיים, מבלי ללכת סחור סחור.

מותו הוא אובדן קשה לעולם החוק הישראלי, בעיקר משום שאין כמותו. יש בקיאים, ויש אמיצים, יש חכמים ויש חרוצים, אבל אין מישהו המסוגל לבטא, בדרכו, עמדות אמיצות וחדות, כשעליו גלימה סמכותית כל כך, המונעת את האפשרות לבטלו בקלות.

האם הוא דוגמה לרבים? לא. בית המשפט בהכרח אינו יכול להרשות לעצמו למלא את לשכות השופטים ב"חשינים", גם אילו היו רבים כאלה המבקשים להצטרף לשורות השופטים. שופט חייב שיהיה לו מזג שיפוטי, הוא חייב לשמוע באורך רוח את שני הצדדים, גם אם ברור לו מראש מה הם עומדים לומר לו במשפט הבא.

הוא חייב לשקול היטב את הדברים הנאמרים בפניו,

ולהתייחס אל מי שעומד לדין או לצדדים הניצים בכבוד הראוי להם. זה לא קל, ולפעמים – אפילו מעצבן, אבל זה הכרחי.

מישאל חשין לא היה בדיוק דמות כזו, והיה זה סוד גלוי, אבל לא הייתי רוצה לראות בית משפט שבו אין חריגה מן הקורקטיות המשפטית. מדי פעם חשוב לשלב בו דמות צבעונית ומיוחדת כזו, שתגרום לאחרים לחשוב פעם נוספת על מה שנדמה להם כהחלטות מובנות מאליהן. אתמול איבדנו את האיש האחד שמילא את התפקיד המיוחד הזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר