כשקראתי את רב המכר הנהדר "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי דמיינתי את עצמי גונבת את כל עותקי הספר שכבר נמכרו. עוברת בית־בית באישון ליל, עשרות אלפי בתים ויותר, ולוקחת אותם מהמדפים.
הספר הזה, המתאר את תולדות האדם בהתכחשות דרמטית לסיפור היהודי, הוא ספר הכפירה הכי משכנע ומהנה שקיים. בריאת העולם היא "מיתוס", או "דמיונות" - העולם נוצר בהופעה פתאומית של חומר ואנרגיה לפני 13.5 מיליארד שנים; בני האדם לא נבראו, אלא התפתחו מהקוף בתהליך אבולוציוני; ולפני 2.5 מיליון שנים סבא שלנו הכין קערה מאבן במזרח אפריקה.
אבל העולם נברא לפני 5,776 שנים. היום, ראש השנה, הוא היום שבו נוצר האדם מהאדמה. סבא אדם בן 5,776, השמש והירח בני 5,776 פחות יומיים. מול "קיצור תולדות האנושות" (180 שבועות ברשימת רבי המכר) האמונה ב"בראשית פרק א'" היא אתגר. יש ניסיונות של מדענים יראי שמיים להוכיח את ששת ימי הבריאה באופן מדעי, אבל זה לא פשוט ולא תמיד משכנע. הרגליים של העמדה היהודית לגבי גיל העולם עומדות על קרקע של אמונה.
יום הולדת שמח, עולם!
כשהרב מאיר יהודה גץ נפטר, מצאו ילדיו בכיס הפנימי של מעילו פנקס שעליו הכותרת "פנקס המידות". הפנקס היה חדש - הרב הספיק למלא רק את שני העמודים הראשונים, שאותם כתב לקראת ראש השנה. בדף הראשון פירט את סדר היום שלו. בדף השני רשימה של דברים שהוא מקבל על עצמו. אדם בגיל 71 צריך פנקס מידות? לאדם ענק כמו הרב גץ יש מידות לתקן?
עשרים שנים למותו של הרב גץ, השיעור הוא בשבילנו. לפני הטקסט שהתגלה לאחר מותו, כמה מילים על חייו: נולד וגדל בתוניס. בגיל 18 הוסמך לרבנות וגם הוסמך כעורך דין. בישראל היה לרב הכותל והמקומות הקדושים. היה ציוני מכף רגלו ועד כיפתו, והתעקש לקבל לישיבת המקובלים בית אל שעמד בראשה רק תלמידים ששירתו בצה"ל. ראה חשיבות ברכישת מקצוע לצד לימוד תורה. את ילדיו ציווה שלא יינשאו למי שהוריו אהבו מחלוקת.
מכיוון שישן שעות ספורות בלילה, סדר היום שלו היה בעצם סדר יממה. לאחר ארוחת הערב עם אשתו (ילדיו מספרים שסעדו מתוך צלחת אחת, בסט סכו"ם אחד, מתוך תפיסת זוגיות בלתי רגילה) היה פורש לישון ומתעורר לאחר כמה שעות, לאמירת תיקון חצות במנהרות הכותל. בכתב יד מסודר כתב הרב בפנקסו את סדר היום אחרי התיקון: עד 01:30 לימוד תורה; 02:00 טבילה במקווה; עד 03:00 גמרא, רמב"ם ושולחן ערוך; וכך הוא מפרט, עד אחרי תפילת ערבית, יום צפוף ומלא בלימוד תורה. בצוואתו כתב: "מה יגיד ומה ידבר איש אשר כמוני? אודה להשם בכל לבב אשר זיכני משחר ילדותי לחיות כיהודי".
בראש הדף השני מתח כותרת: "החלטות ליישום בסיעתא־דשמיא". "להיות בכל עת בבחינת שיוויתי ה' לנגדי תמיד", כתב בהחלטה הראשונה. ואחר כך: "להיות בשמחה תמידית, פנימית וחיצונית"; "לא להגיד שום מילה רעה על אף אדם"; "לדון תמיד לכף זכות ולא להיפגע"; "לכבד את רעייתי במאוד מאוד"; "לא להקפיד על הילדים ולבוא לעזרתם תמיד"; "לצמצם את האכילה"; "להקפיד על התעמלות בכל יום"; "להקפיד לעיתים מזומנות על נשימות עמוקות"; "לצמצם בשיחות טלפון ולקצבן"; "להקפיד על טלית ותפילין בשעות היום עד כמה שאפשר"; "להעמיק ולהרחיב את כתבי 'רשפי אש' (ספר בתורת הקבלה שחיבר)"; "להיות שרוי תמיד בשמחה של מצווה".
"כשאני קוראת מה תיכננת לקבל על עצמך אני משתוממת, והרי אתה עושה זאת יום־יום, עשרים וארבע שעות ביממה", אמרה בתו, לילי הורוביץ, באזכרה בשבוע שעבר. "הנה אתה, אבא, מקובל שצעד בפרד"ס, ספר תורה מהלך, אתה כותב פנקס המידות? אז הבנתי שכל אדם צריך שיהיה לו בכיס פנקס מידות. גם יהודי בן 72 יכול לעלות במעלות התורה.כל אדם צריך לתקן משהו, גם אם הוא במעמד רם ונשגב. אז עכשיו, אבא, אני מחלקת לנכדים ולנינים פנקס מידות בדיוק כמו שלך. שכולנו נלמד איך להיות יותר טובים בין אדם לחברו, בין אדם למקום".
איך יודעים אם אדם נמצא בדיכאון קליני? הוא לא רוצה כלום. רמת החיות של אדם נמדדת ברצון שלו. לרצות זה לחיות. כאנשים דתיים, אנחנו רגילים לחשוב שהרצון שלנו אפסי לעומת הרצון של בורא עולם. ייתכן שזו טעות. תפיסת העומק ביהדות נותנת כוח אדיר לאדם: המחשבות שלנו, הדיבורים, המעשים - יוצרים מציאות. אם הם טובים, הם יביאו שפע לעולם. אם הם רעים - הם יגרמו להחסרת הטוב מהעולם. וכמעט אין דבר שעומד בפני הרצון.
הגמרא המפורסמת מונה עשרה קבים שירדו לעולם (יופי, חוכמה, עשירות). פחות מפורסם הוא המשפט האחרון: "עשרה קבים שינה ירדו לעולם - תשעה נטלו עבדים ואחד כל העולם כולו". העבד ישן. חי על אוטומט.
ואז באה השנה השביעית (היום אנחנו נפרדים משנת שמיטה ומתחילים את הספירה מחדש) - ויש לה כוח לשחרר עבדים. אלא שאם האדם לא רוצה להשתחרר, הכוח הזה לא יפעל עליו. עבד עברי שמחליט להישאר עבד גם אחרי שש שנים - נרצע אל המזוזה.
אדם כזה כיבה את הרצון שלו, הוא מוכן לעשות את רצון האדון ולהשתיק את רצונותיו, הוא כבר כמעט לא חי, או חי מתוך שינה כמו שכתוב בגמרא. בני ישראל במצרים סבלו מאוד מהשעבוד, אבל גם רעדו מפני השחרור. המדרש מספר שרק חמישית מהעם יצאו ממצרים. השאר מתו מפחד במהלך שלושת הימים של מכת חושך. קל להתמכר לעבדות, לשינה. יותר קשה להתרגל פתאום לחופש, לבחירה, לעצמאות. הרי בכל בחירה אתה מצמצם את שאר האפשרויות, והאחריות לתוצאות היא עליך.
ראש השנה, יום הדין, הוא זמן טוב לשאול לא רק אם אתה עושה את רצון השם, אלא אם אתה עושה את רצונך שלך. בכל מקום שבו אתה לא בוחר, משתיק את הרצון שלך, משהו מת שם. או לפחות ישן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו