הנקודה משאירה תקווה, היכולת לא

1הנבחרת הגיעה לקרדיף עם שתי מטרות עיקריות: האחת, לצבור עוד נקודה שתשרת אותנו לקראת סיום הקמפיין, והחשובה יותר - לגרום לוולשים לטוס לבוסניה כאשר יש להם עדיין על מה לשחק.

אז המטרות הושגו, קו הביצורים עמד בלחץ והכל עדיין פתוח לקראת המחזורים האחרונים, אבל זה שוב היה כדורגל הישרדותי של הנבחרת וחלש להחריד מבחינה התקפית.

כל השחקנים ראויים למחמאות על ההשקעה ועל המשמעת הטקטית. הם ביצעו היטב את מה שאלי גוטמן ביקש, אבל השאלה היא מתי ייכנס לתפריט גם ניסיון לשחק כדורגל ולאיים על שער היריבה, כשהיא לא אנדורה או סן מרינו?

כשמשדרים שהיריבה היא מינימום סגנית אלופת העולם, מקבלים כדורגל מפוחד, חסר תעוזה ועם שני שחקנים שמנסים לקושש שביב של הזדמנות לאיים על השער.

2הפתיחה היתה רעה מאוד, והנבחרת ניצלה בנס מספיגה מוקדמת. המערך ההגנתי המתוגבר של גוטמן לא היה מתואם והתקשה מול ההתלהבות של הוולשים, ששלחו הרבה שחקנים קדימה. למזלנו, זה היה ערב התקפי חלש של הוולשים, כולל גארת' בייל שכנראה נשאר אי שם במדריד.

זה ממש לא היה בייל החד שחתך את ההגנה הישראלית במשחק בחיפה.

שתי הנבחרות שיחקו במערך זהה עם שלושה שחקני הגנה, אבל בעוד אצל המארחים זה נועד לשחרר את שחקני האגף למטרות תקיפה, אצלנו זה נעשה כדי לתגבר את ההגנה בהרבה שחקנים. גוטמן לא בנה על ההצטרפות של בן הרוש ודסה לחלק הקדמי; בן הרוש פתח לא טוב וכל ההתקפות המסוכנות של הוולשים הגיעו מהצד שלו, אך בהמשך הוא התעשת והיה יציב. דסה, בהופעתו השנייה בנבחרת, הציג יכולת טובה עם הרבה אחריות.

ככל שהמשחק התקדם, כך הקצב דעך וזה התאים מאוד לנבחרת שלנו, שהתייצבה בהגנה, צופפה היטב במרכז והקשתה מאוד על הוולשים לייצר מצבים רציניים. מעל כולם בלטו טיבי ובן חיים, שהציגו משחק נקי מטעויות. עבור הקפטן הישראלי זה היה המשך ישיר ליכולתו הטובה בשורות מכבי ת"א מול באזל. הוא הקרין הרבה שקט לכל הנבחרת עם קריאת משחק נכונה וחילוצי כדור נהדרים.

מבחינת הקישור ביטון ונאתכו עשו עבודה טובה בסגירה, אבל חבל ששניהם לא סיפקו שום מהלך התקפי משמעותי שהיה יכול לסכן את השער של וויילס.

השיקול של גוטמן להכניס בהפסקה את בן חיים וחמד היה נכון. בכל מקרה, חמד התאים יותר מדאבור אתמול. בן חיים הוסיף מהירות, אבל גם הוא לא עשה פעולה אישית יוצאת דופן.

3כמו שאנחנו אוהבים להגיד - הנבחרת עדיין בחיים, אבל הדרך ליורו ארוכה מאוד. הנקודה משאירה תקווה, היכולת לא.