ספק אם יש אדם בישראל, ובכלל, שליבו לא נחמץ בקרבו לנוכח התמונות הנוראות שפורסמו בשבוע שעבר, בפרט של אותו פעוט סורי שגופתו נסחפה אל החוף. לא ייפלא, אפוא, כי תמונה זו הביאה לגל תגובות והצהרות נרגשות ופזיזות בקרב נבחרי ציבור מהארץ, שדרשו מראש הממשלה "לפתוח את השערים לפליטים מסוריה". הבולט שבהם הוא יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, שהגדיל לעשות והשתמש בשואה ככלי ציני לניגוח הממשלה, תוך כדי שהוא מטיח בחבריה כי הם "שכחו מה זה להיות יהודים ונרדפים".
עם זאת, חרף סערת הרגשות בעקבות התמונות בשטח, מעידות התבטאויותיהם של גורמי השמאל בעיקר על שטחיות ועל פופוליזם. כוונותיהם של אותם גורמים אכן נוגעות ללב וייתכן שבעולם אוטופי אף היה להן מקום ליישום. אלא שלדאבון הלב, אנו לא חיים בעולם אוטופי והמציאות הנוכחית, שבה מאות אלפי פליטים נמלטים מבתיהם, רק מוכיחה זאת ומחדדת את הבעייתיות ואת המורכבות בחיינו.
בעיקר נוגע הדבר למדינת ישראל, שהיא מדינה ייחודית בכך שהיא המדינה היהודית היחידה בעולם, זאת בעוד לנוצרים ולמוסלמים יש מדינות רבות שהן עבורם בית לשאיפותיהם הלאומיות־דתיות. ישראל, אפוא, אינה יכולה להרשות לעצמה "לפתוח את שעריה" לכל דכפין, לא למסתננים מאפריקה ולא לפליטים מסוריה. ברור שהיא גם אינה יכולה לדאוג לפתור את כל בעיות העולם. באופן פרדוקסלי, דווקא אותם גורמי שמאל, המתריעים באופן קבוע, שעה־שעה, על הסכנה מפני "מדינה דו־לאומית", הם אלו המתעקשים ליישם חזון זה באמצעות ייבוא פליטים ומסתננים מאפריקה ומארצות ערב.
אך מעבר לפגיעה החמורה בצביון היהודי של המדינה, הרי אפשרות הענקת מקלט לפליטים ממדינות ערב משמעותה חשיפת ישראל לסכנות ביטחוניות משמעויות, שאחריתן מי ישורנה. מי יהיה ערב לכך שלצד הפליטים התמימים לא ייכנסו לישראל גם סוכני ריגול ופעילי טרור מקבוצות שונות בסוריה, שמטרתם להקים בסיס מבצעי בתוך ישראל? למרות מאורעות הדמים בסוריה, האחרונה עדיין נחשבת למדינת אויב בישראל, ואזרחיה אולי מבינים עתה שישראל היא לא "השטן" הכי גדול, אך אין זה אומר שישראל עדיין לא נותרה בגדר "שטן". ישראל מטפלת בפצועים סורים רבים, המגיעים לגבולה לצורך קבלת טיפול רפואי, אך עם זאת, המציאות מחייבת להתחשב במגוון רב של משתנים, שלא תמיד מאפשרים לפעול לפי הכיוון שהרגש מוביל אליו.
כאן בדיוק אמור להימדד ולהיבחן מנהיג אמיתי, שצריך לדעת לקבל החלטות רציונליות, מתוך ראייה מפוכחת ואחריות כוללת, קור רוח ושיקול דעת, בהתחשב במכלול המשתנים והגורמים; זאת, לעומת מי שיש לו הפריבילגיה להיסחף אחר הרגש ותחושות הבטן. טוב תעשה ישראל אם תתעלם מרעשי הרקע ותמשיך במדיניותה האחראית בסמוך לגבול הסורי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו