תמונות הפליטים מהונגריה, שהציפו השבוע את התקשורת הבינלאומית, שידרו מציאות אירופית מסובכת וטרגדיה הומניטרית קשה וכואבת. אך התמונות האלה חשפו לעולם בעיקר את נדידת העמים רחבת ההיקף המתרחשת לנגד עינינו. הנדידה של 2015.
נדידת העמים הנוכחית גדולה הרבה יותר מזו שהתרחשה בזמנים עברו - ובמספרים הרבה יותר גדולים ממה שציפו שתהיה. הצפון העשיר והדרום העני נפגשים ומתנגשים במגרשו של העשיר. אין לצפות לחתונה קתולית בין הצדדים; להפך, אפשר אפילו לצפות לפיצוץ. אירופה מוצאת עצמה מתעמתת עם סמליה; אמרנו ערכים? הומניטריות? גבולות פתוחים? כל אלה לפתע עומדים בסימן שאלה. השלום באירופה אף הוא אינו מובן מאליו עוד. ההגירה הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה מערערת את יסודות אירופה. לא רק אמנת שנגן - אלא הערכים כולם.
הפליטים מעסיקים את אירופה כבר שנים, אבל המספרים האחרונים חסרי תקדים. רק מסוריה נפלטו 4 מיליון פליטים. אלה הצטרפו בשלוש השנים האחרונות למעגל מבקשי המקלט מאיראן, מאפגניסטן, מעיראק, מפקיסטן, מאריתריאה, מסומליה ומלוב - ולמיליונים ממערב אפריקה. כל פליט וסיבותיו שלו.
יש שיאמרו כי זו נקמת הנשלטים בשולטים. איטליה שלטה בסומליה ובלוב, והנה הפליטים צובאים על שעריה של איטליה. צרפת שלטה במרוקו, בתוניסיה, באלג'יריה ובמדינות מערב אפריקה? פליטים משם מגיעים אליה במאה ה־21. וגם בריטניה לא נשארת בחוץ - הפקיסטנים והאפגנים שבים אליה.
החיפוש אחר הפתרון נמשך. יש הטוענים כי יש לחלק את הפליטים למכסות בין מדינות אירופה; אחרים טוענים כי גם חלוקה טרמינולוגית יכולה לפתור את הבעיה; אין לאיש ספק כי חלק מבקשים עתיד טוב יותר לילדיהם. חלק מבקשים רק עתיד. כולם יחד מוצאים עצמם באותה סירה בים התיכון או באותה הרכבת בבלקן. לפעמים זה מסתיים באשרת כניסה ואפילו באישור עבודה או בדרכון אירופי, אך לפעמים זה נגמר בטביעה בלב ים.
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הבהירה בנאומה השבוע עד כמה שקועה אירופה עד צוואר בסיפור הפליטים. 28 מדינות אירופיות לא מצליחות להגיע להבנה; גרוע מכך, הן אפילו לא מסתירות את המחלוקות ביניהן. מדינות מזרח אירופה לא רוצות לקלוט פליטים, ומדינות מערב אירופה מבקשות כי תהיה חלוקה בנטל, כיוון שהן יודעות שהציבור שלהן חושש ממהגרים חדשים.
זרם הפליטים מסבך את השלווה האירופית וגורם לה לתהות לאן פניה. זה כבר לא עניין של לקבל את הפליטים או לדחות אותם מהגבולות. הפתרון המורכב יצטרך לשלב בין הראש ובין הלב. הרציונל חשוב - אבל גם חמלה אינה מילה גסה.
אבל אולי הדבר המסוכן ביותר בפרשת הפליטים המתעצמת הוא היום שאחרי. הסורים שראינו השבוע בתחנת הרכבת בבודפשט בורחים מדאעש, אולי ייקלטו באחת ממדינות אירופה, אך זה לא אומר שבעוד שנה הם יאכלו קרואסון ויהפכו צרפתים. במילים אחרות, צפויה לנו קליטה קשה, אולי אפילו בלתי אפשרית, ביבשת שסובלת ממשבר כלכלי.
אם התהליך הזה לא יצלח, באופן פרדוקסלי ילדיהם של הפליטים הללו אולי עוד יבקשו להצטרף בעוד עשר שנים לארגון דאעש, או לארגון התורן שיככב בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו