סלפי עם גשר מעריב

אין יום שבו אני פותחת את מהדורת החדשות ולא שומעת על הפיצוץ המיועד של גשר מעריב. כיצד מתקדמות ההכנות, אילו צירי תנועה נסגרו, כמה פועלים נמצאים ליד הגשר, כמה דחפורים הגיעו למקום, מה סוג השופל שהולך לפנות את ההריסות ומה צבע סרט הסימון המשטרתי שיקיף את האזור. לפירוט המדוקדק על חורבן בית שלישי מצטרף גם התיאור של ההמון המתגודד סביב הגשר, שמגיע להשביע את סקרנותו הגדולה.

האמת היא שאני לא צריכה לשמוע על ההיסטריה בחדשות כי היא מתפרצת תדיר בפיד הפייסבוק שלי, בכל שעה. אנשים עולים לרגל לאחת האטרקציות המכוערות שידעה העיר ומרגישים צורך עז להנציח את הרגע בסלפי חגיגי או בתמונת מחזור משפחתית.

חוץ מלהגיע לשווארמה דבוש הם מעולם לא הביעו עניין מיוחד ברמפת הבטון המאסיבית הזאת, אבל רגע לפני שהמפלצת האורבנית הזו הופכת לעפר, הם נמלאים ברגשי נוסטלגיה. סביר להניח שגם הנכדים שלכם, כשתושיבו אותם מול הפייסבוק ותגללו עד שתגיעו לתמונה המיוחלת מגשר מעריב, לא יבינו למה מכל האתרים בתל אביב בחרתם להצטלם דווקא עם גשר. לא גשר שעובר מול הירקון, מחבר בין פארק או אגם - גשר שעובר מעל שווארמה דבוש.

משרד הפרסום של הרכבת הקלה כבר דאג לקריאייטיב חינני בדמות שלט דינמיט על הגשר וההמונים הבינו שהולך להיות פיצוץ במסיבה. זה לא כל כך נעים לראות גשר הרוס? מתברר שכן. אז נכון, אנחנו עם שמכור לדרמה ולאקשן, אבל הררים של פודרת בטון לא יגרמו לכם לחנוק את בן הזוג מהתרגשות, הם רק יגרמו לכם להיחנק.

ניסיתי למצוא הסבר פסיכולוגי שיניח את הדעת, או אז הגעתי למסקנה כי אולי סיבת ההתרגשות נעוצה בעובדה כי מדובר במקרה נדיר של פיצוץ שאינו אירוע טרור. סוף סוף נוכל להרגיש

שאנחנו שולטים במצב, אין כאן את גורם ההפתעה ואם הכל יעבור חלק, גם לא יהיו פצועים, טפו טפו, רק פיצוץ מבוקר אחד ענק שייתן לכולנו את התחושה שקיבלנו תפקיד ניצבים בסרט של ברוס וויליס.

נכון, לא בכל יום מפוצצים כאן גשר תחבורה שעברנו דרכו עשרות, אם לא מאות, פעמים - אבל המרחק בין הגשר הזה לבין מונומנט עם ערך רגשי מתפרש על פני כמה קילומטרים לפחות.

ישראלים לא רק רוצים להישאר מעודכנים בכל הנוגע לאקטואליה, הם רוצים את השורה הראשונה, ואם אפשר במחיר 1+1. כולנו זוכרים את גבעת העיתונאים שהפכה לזירה החמה עבור אזרחים במהלך המבצעים האחרונים בעזה, כולנו רוצים להרגיש חלק מהחדשות.

יש הרבה פנינות חמד כעורות בתל אביב, למשל, כיכר דיזנגוף הצבעונית, כיכר אתרים הנטושה או בניין העירייה, אבל לכל אחת מהן לפחות יש משמעות או ערך כלשהו בחיינו. אני בטוחה שאף אחד ממצטלמי הסלפי לא חווה את הנשיקה הראשונה שלו על גשר מעריב, אולי רק רעד קל בכל פעם שרכב התקרב לעברו מהנתיב השני הצר כל כך.

כל העולם כולו גשר צר מאוד, וגשר מעריב, צר עוד יותר. הלאה עם הפיצוץ.