דני דנון לאו"ם: לא הכל פוליטי

כאשר מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את אביגדור ליברמן לתפקיד שר החוץ, שהוא הדיפלומט מספר אחת שלנו, לפני שש שנים, הורמו הרבה גבות. ההערכה היתה שרה"מ נתניהו יודע היטב שליברמן מתאים לתפקיד שר חוץ בדיוק כפי שפיל מתאים לעבוד במשמרות בחנות חרסינה, אבל פשוט לא היתה לו ברירה: ליברמן מצא לו אז זמן לצאת לחופשה, והכל דיברו על כך שהוא בודק ברצינות את האפשרות לחבור לציפי לבני, מי שעמדה אז בראש "קדימה", ואשר סיעתה היתה הגדולה בכנסת. ההערכה היתה שנתניהו סבר כי אם לא יעניק לליברמן את התפקיד הנכסף הזה, לא יוכל להקים קואליציה.

כאשר מינה נתניהו את רון דרמר לתפקיד שגריר ישראל בארה"ב, הרימו רבים גבה. על רקע היחסים המתוחים בין ראש הממשלה ובין נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, היתה ציפייה כי ירושלים תשגר לוושינגטון אדם הידוע ביכולתו לגשר על פני פערים, ולהציג תדמית מתונה יותר של ממשלת ישראל. דרמר היה מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית באופן ששום שגריר לפניו לא היה מזוהה, והתמיהה היתה על מינויו, דווקא בשעה שבשדרות פנסילבניה 1600 יושב נשיא דמוקרטי. אבל אנשים אמרו שלנתניהו חשוב מאוד שהשגריר בוושינגטון יהיה איש אמון מוחלט שלו, ויועצו לשעבר עמד בקריטריון הזה יותר מכל מועמד אחד.

עכשיו, כאשר החליט נתניהו למנות דווקא את דני דנון לשגרירנו באו"מ הורמו הגבות פעמיים - פעם אחת בגלל העוינות הקשה בין שני האנשים ופעם שנייה בגלל דעותיו החד־משמעיות ימניות של דנון, התנגדותו הנחרצת לחלוקת הארץ ולפתרון שתי המדינות. התשובות הניתנות לתמיהה זו הן פוליטיות בעיקרן - למרות ההבדל בעמדות והחשש פן דנון לא יסתיר את דעותיו גם בתפקידו הבא, כל מה שרוצה נתניהו הוא להשתחרר מעולו הן כשר בממשלתו והן כבעל תפקידי מפתח במפלגת הליכוד. באבחת חרב אחת הוא מפנה מקום לאדם אחר, שהוא חפץ ביקרו, בממשלה, ועשוי להחליף את דנון באנשים שעליהם יוכל לסמוך במוסדות המפלגה.

אני מניח שהשיקולים הפוליטיים הפנימיים לא נעלמו מעיניו של נתניהו, אבל בניגוד לפרשנות המקובלת, אני סבור כי במבט לאחור, התקדימים של ליברמן ודרמר מראים דבר אחר. אפשר להסכים עם תפיסתו המדינית של ראש הממשלה ואפשר לחלוק עליה (כפי שעושה כותב הטור הזה), אבל לא יהיה זה נכון לייחס את כל המינויים הללו למניעים פוליטיים פנימיים. נתניהו מאמין בדרך מדינית שבה מאמינים שלושת האישים הללו, איש בניסוחיו ובסגנונו. הוא איננו ממנה נציגים עוינים לו, אלא אנשים השותפים לדרכו. דני דנון הוא אחד השותפים הללו.