לקראת ההכרעה בקונגרס משקיעים בכירי הממשל האמריקני מאמצים רבים בהצגת ההיבטים החיוביים בהסכם הגרעין עם איראן. במוקד המאמצים עמד נאומו של הנשיא אובאמה, ואליו התווספו ראיונות רבים שלו ושל מזכיר המדינה, אשר בהם הדגישו טענות נכונות - דוגמת ההדגשה שבשנים הבאות יוטלו הגבלות משמעותיות על תוכנית הגרעין האיראנית, שיסיגו אותה לאחור, לצד טיעונים מוטעים ומטעים המציגים רק חלק מהתמונה או מסלפים אותה.
אובאמה וקרי יצאו נגד "החיים בפנטזיה", הטוענים שצריך ואפשר היה להשיג הסכם טוב יותר, ומתעלמים מכך שהאיראנים לא יסכימו לוויתור מוחלט על ריבונותם. אלא שהממשל האמריקני עצמו סבר, עד לשלבים המאוחרים בשיחות, שצריך ואפשר להשיג הסכם טוב יותר. כך דרש הממשל שההסכם יגביל גם את תוכנית הטילים הגדולה של איראן, משום שזה יהיה אמצעי השיגור העיקרי של הפצצה הגרעינית, אם וכאשר. האיראנים דחו זאת בנחרצות - והאמריקנים התקפלו. האמריקנים גם דרשו שאיראן תיענה לדרישות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ותמסור מידע על הפעילות הצבאית במסגרת תוכנית הגרעין. האיראנים סירבו והאמריקנים שוב ויתרו, בהסבירם, כדברי קרי, שממילא השיגו "מידע מוחלט" על אותה פעילות. על כך הגיב ראש ה־CIA לשעבר, מייקל היידן, שאינו מכיר קצין מודיעין אחד הטוען שהושג מידע מוחלט על המימד הצבאי בתוכנית האיראנית.
אובאמה טען שישראל היא המדינה היחידה המתנגדת להסכם. הטיעון נכון, אבל אין בו כדי לשלול את האפשרות שישראל צודקת. ישראל היתה היחידה שזיהתה את הסכנות שבתוכנית הגרעין העיראקית, ולפיכך תקפה את הכור העיראקי ב־1981. הממשל האמריקני וממשלות נוספות גינו את התקיפה, והממשל אף הישעה משלוח מטוסי קרב לישראל, אך כעבור שנים הודו בכירים אמריקנים בכך שהתקיפה היתה מוצדקת וסייעה לארה"ב במלחמות המפרץ. יתרה מזו, ישראל אינה לבד: רוב חברי הקונגרס ורבים בקהילה המקצועית בארה"ב מסתייגים מההסכם.
אובאמה הרגיע שהסרת רוב ההגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית כעבור 15-10 שנים מחתימת ההסכם לא תיצור בעיה. הסרת ההגבלות היא סוגיה בעייתית להסברה, ולפיכך הממשל מצניע את העובדה שבתום פרק זמן זה תהיה איראן רשאית לפתח תוכנית רחבת היקף להעשרת אורניום ולצבור מאגר בלתי מוגבל של אורניום מועשר.
אובאמה אישר שבמצב זה תוכל איראן לפרוץ מיידית לנשק גרעיני, אך טען שעד אז יידע הממשל הכל על תוכנית הגרעין ויעצור את הפריצה. הממשל אינו מסביר מה יקרה אם לא יידע מספיק ובזמן על ההתנהלות האיראנית, ולא יעצור את הפריצה. קרי הוסיף כי המצב שיתקיים אז קיים למעשה כבר היום, וכי בזכות ההגבלות הוא נדחה לשנים. אך קרי התעלם מהעובדה שההרחבה העצומה של תוכנית הגרעין האיראנית בעתיד - בשונה מהמצב היום - תיעשה באישור בינלאומי, ושהיקף התוכנית יקשה לעקוב אחריה.
אובאמה קבע שאיראן תישאר מעצמה אזורית, עם אתגרים משלה, ובכך ביקש להתמודד עם הביקורת שההסכם אינו מנסה להגביל את התפשטות ההשפעה האיראנית באזור. אלא שאיש לא טען שאיראן משתלטת על העולם. החשש הוא מהתחזקות השפעתה בסוריה, בעיראק, בלבנון, בתימן ובאפגניסטן, המאיימת על האינטרסים של ארה"ב ושל ידידותיה. קרי אף סיפר ששר החוץ האיראני זריף הבטיח לדון בסוגיות אזוריות, אם ההסכם יאושר. אלא שזריף אינו דמות קובעת באיראן, ובינתיים הודיע המנהיג העליון חמינאי שאיראן תמשיך לתמוך בידידיה - בתימן, בסוריה, בעיראק, בעם בבחריין ובלוחמי לבנון ופלשתין.
השימוש שהממשל עושה בטענות חלולות מעין אלה מלמד שבכיריו מודעים כנראה לחורים שבהסכם, אלא שאין בידיהם מענה מוצק לביקורת עליו. הוא גם עשוי ללמד שהממשל אינו בטוח בניצחונו לקראת ההכרעה בקונגרס.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו