הנאום לאומה היה ביטוי ללחץ שבו נמצא הנשיא אובאמה. בעיני רבים, להסכם שאליו הגיע יש מוכרים בלבד. בארה"ב כבר מבינים שהעיסקה עם איראן היא הונאה מדופלמת. כל יום שעובר מגלה את הכשלים, העיוותים והרפיון של האחראים להסכם. בהופעה של ג'ון קרי בסנאט, התברר שההסכם מחורר כמו גבינה שוויצרית. מי יכול לקחת ברצינות סניגוריה על הסכם, כשהחותמים עליו לא קראו ולא מכירים מסמכים רבים שאמורים להוות את דרכי הבקרה והיישום שלו? קרי נראה בשימוע כמו עו"ד שהגיע לדיון עם התיק הלא נכון.
ברגע שאובאמה הצהיר כי האלטרנטיבה להסכם היא מלחמה והוא אינו מעוניין במלחמה, ארה"ב הפסידה את היכולת לנהל מו"מ ולהגיע בו להישגים. מי שמפחד ממלחמה, גם אם אין סיכוי שתקרה, חוששני שאינו יכול להנהיג את המערב המאוים על ידי הטרור העולמי. מי שאינו מוכן להילחם על חירותו וביטחונו, אינו ראוי להם.
הטענה כאילו הברירה היא בין הסכם לבין מלחמה וכי ישראל תשלם את המחיר במקרה שבו לא יהיה הסכם, אינה נכונה.
המחיר של מערכה צבאית מול איראן יהיה קטן בהרבה ממצב שבו איראן משתמשת בנשק גרעיני. בארה"ב ראו אתמול, 70 שנה להטלת הפצצות על יפן, מהו המחיר הנורא של שימוש בנשק גרעיני. יש לזכור שאיראן עמדה בפני קריסה מעוצמת הסנקציות, עוד החרפה בהן והיא היתה מגיעה על הברכיים כדי להפסיק אותן. אובאמה, בניגוד לדבריו בנאום, יודע היטב שמדינות רבות במזה"ת, להוציא את סוריה, מוטרדות מאוד מההסכם. היחידים שתומכים בו הם חיזבאללה ושאר כנופיות הטרור באזורנו.
יהדות ארה"ב ברובה למדה לקחים חשובים מימי נשיאות רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה. אסור לשתוק וחובה לזעוק. יש סולידריות ואחריות יהודית הדדית שמתעצמת ברגעי אמת. כל איום על ישראל הוא בה בעת איום על יהדות ארה"ב. כאשר יהודי ארה"ב פועלים מתוך דאגה לישראל הם אינם מעמידים למבחן את נאמנותם, בעניין הגרעין האיראני אין ספק שזהו גם האינטרס האמריקני. כל עוד הלב פועם והנחישות קיימת אפשר לשנות את המציאות החמורה שההסכם מציב בפני העולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
