נתניהו נבחר כדי להיאבק בגרעין - לא למחוא כפיים לאובאמה

מה לא אמרו מתנגדיו של נתניהו על נאומו בקונגרס בחודש מארס? אמרו שהוא מסכן את יחסי ישראל ארה"ב, ובכך מסכן את ביטחונה של ישראל (???); אמרו שהוא מדרדר את יחסיו עם אובאמה; אמרו שאיראן זה בכלל תעמולת בחירות. היום, בדיעבד, אנחנו רואים כי המאבק בנאום של נתניהו היה חלק ממערכת הבחירות, ואילו הנאום עצמו היה חלק מהמערכה הקריטית על ביטחונה של מדינת ישראל.

בדיעבד, נתניהו לא טעה: הנסיעה לוושינגטון, בעיתוי שנתפס אז כבעייתי, היתה חיונית ביותר. הקונגרס האמריקני הפך להיות הבריקדה האחרונה, שיכולה לבלום את ההסכם הרע. בקונגרס כבר החלו אתמול להכין את טיוטת ההתנגדות להסכם.

אחרי שהמעצמות נכנעו למשטר האייתולות, לקסמן של עיסקאות כלכליות ולאווירת הפייסנות שאופפת אותנו מאז נובמבר 2008, נותרנו בינתיים לבד עם הקונגרס ועם דעת הקהל הישראלית והאמריקנית (כל הסקרים האחרונים בארה"ב מצביעים על התנגדות נחרצת להסכם). במילים אחרות, נתניהו לא לבד. ישראל לא לבד. אף אחד לא מבטיח שישראל תנצח במערכה בקונגרס. אבל נתניהו נבחר בחודש מאי, בין השאר, כדי להיאבק נגד הגרעין האיראני. לא כדי למחוא כפיים לאובאמה.

אותה מקהלה שזימרה אז נגד הנאום, תזמר היום גם נגד נאומו אמש בפני הקהילות היהודיות בארה"ב. מן הסתם, שוב נשמע את אותם מרננים אומרים לנו כי נתניהו מדרדר את יחסיו עם אובאמה (עוד אפשר?) ובכך מסכן את האינטרסים הישראלים. כלום לא יכול להיות שאובאמה דירדר את יחסיו עם נתניהו וכי העיסקה הרעה עם איראן מסכנת את האינטרס הישראלי הראשון במעלה - ביטחונה וקיומה של ישראל?

על אמריקה להבין כי ישראל אינה מחרחרת מלחמה. להיפך. נתניהו לא אמר אתמול (וגם לא שלשום) כי מלחמה היא אופציה עדיפה על פני הסכם רע. הוא פשוט חושב כי כניעה היא לא בהכרח האופציה הטובה ביותר, וכי הסכם טוב היא אופציה עדיפה.

בבית הלבן צריכים להבין כי ראש ממשלת ישראל לא עוסק היום בנימוסים ובהליכות. הוא מתעסק בניהול משבר. הסכם הגרעין עם איראן לא רק שלא מביא ליציבות אזורית, הוא מעצים את הטרור, הוא מעצים את מרוץ החימוש הגרעיני ובעיקר הוא מעצים את משטר האייתולות. וזה עוד מבלי להזכיר כי עם פקיעת מועד ההסכם, האייתוללות יקטפו לעצמם את הפצצה באופן יותר פשוט אפילו מהדרך שבה קטפו את השלטון ב־1979.

אובאמה יגיב היום לנאומו של נתניהו ויפנה בתורו לאומה האמריקנית כדי לסנגר על ההסכם. בין לבין, הוא נפגש עם נציגי הקהילות היהודיות כדי להסביר להם מדוע ההסכם טוב. מה שאובאמה, מן הסתם, לא יגיד זה את הציטוט של פרנקלין שאמר פעם כי "הצורך הוא אף פעם לא קלף טוב למיקוח". הצורך במורשת.

הפייט שנותן נתניהו להסכם הגרעין מחייב את אובאמה להתגונן. כמובן שיהיו כאלה שיקטלו את המהלך ויסבירו כי נתניהו הופך את כל העסק לאישי (בינו לבין אובאמה). אך זה לא אישי, אלא עניין עקרוני בין משטר האייתוללות לישראל. הממשל חותם עיסקה עם משטר טרור הקורא להשמדתה של ישראל, משטר בעל אוריינטציה אנטישמית ומכחיש שואה, משטר שבשני העשורים האחרונים בנה בהסתר מתקני גרעין שמטרתם יכולת צבאית, שיכולים להביא לשואה נוספת. ואחרי כל זה, ראש ממשלת ישראל הוא זה שצריך לשתוק פן חלילה יפגע במורשת אובאמה?