"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כשמדובר בשור מועד - אין הסבר

,עודכן

טרם קמה משטרה שבכוחה לסכל מעשי פשע של יחידים או קבוצות קטנות מהסוג שביצע אתמול ישי שליסל נגד משתתפי מצעד הגאווה בירושלים. כחולי המדים בצרפת לא מנעו ממוסלמים קיצוניים לרצוח יהודים במרכול כשר ועיתונאים במערכת של שבועון סאטירי; ועמיתיהם האמריקנים לא בלמו גזען לבן שהתפלל בכנסייה שחורה ורצח את שכניו לספסל; וכן גם אתמול נגד הקהילייה ההומו־לסבית - כשש שנים לאחר הרצח במועדון בר־נוער ממש בלב העיר תל אביב.

התוקפן סובל מנחיתות כמותית וטכנולוגית בהשוואה למשטרה הנערכת נגדו, אבל נהנה מיתרון ההפתעה, שבשלב הראשון לביצוע הפשע מעניק לו חופש תמרון והצלחה כמעט מובטחת. כך בכל יום, אבל לא במצעד הגאווה בירושלים.

שליסל כבר ביצע פיגוע שנאה ב־2005. הוא נכלא לתקופה ארוכה ושוחרר רק לפני כשלושה שבועות. בצאתו לחופשי לא הביע כל חרטה. גם לא שמר את טירופו לעצמו. הוא התראיין בסיטונות וחזר במרומז על הצורך במעשה קיצוני למנוע את מצעד הגאווה. האלמוניות וההפתעה לא עמדו לו. הן כתב האישום הציבורי נגד המשטרה.

התמונה ששודרה אמש עוררה תמיהות. שליסל המשיך להפיץ את דעותיו הקיצוניות ולהסביר בראש חוצות כי משתתפי המצעד "טמאים" - ורק משטרת ירושלים לא נתנה את דעתה על כך. היא לא ביצעה מעצר מונע ולא ביקשה מבית המשפט שיורה על התייצבותו בתחנת המשטרה הקרובה עד לסיום העצרת, ממש כלום.

כאשר מדובר בשור מועד אין למשטרה הסבר מניח את הדעת מדוע לא נמנע ממנו אתמול לשלוף את סכינו ולדקור שישה. זה מחדל נטו. בעיקר מפני שבשום פינה אחרת בבירה - לרבות לא בהר הבית - לא ניכרה באותה עת פשיעה פעילה.

אובדן דרך כה חמור מטעם המשטרה מצריך חקירה מהירה ויסודית, אפילו בטרם יצאה הפצועה קשה מכלל סכנה.

במקביל, חייבים לחקור מה אירע עם שליסל בכלא? מה נעשה כדי לתקן את התנהלותו ואורח מחשבתו? ייתכנו תשובות קשות.

אולי חייבת החברה לכלוא אדם כזה לתקופה ארוכה, אם כי למען האמת עונשו בסיבוב הראשון לא היה קל; ואולי גם לכפות עליו שהות במתקן פסיכיאטרי.

אבל רגע אחד לאחר ניקוי הדם מן הרחובות תתעורר המקהלה הסוציאלית, שתייצג את שליסל בשם הצדק והרחמים והמוסר. זה לעולם לא נגמר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר