על חשבון הדקות של דוסון וטימור

1. כשמביטים לאופק במשקפת של יורדי ים, מזהים באוקיינוס השיממון הקיצי הזה יבשה, אמנם צנועה ואטרקטיבית למיטיבי לכת, אך ניתן להיאחז בה, הלוא היא אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות ישראל - תקוותם של רבים שיהיה משהו מעניין לראות בטלוויזיה בקרוב (החזיקו מעמד עד ספטמבר).

הפציעות של גיא פניני ויותם הלפרין אמנם משמעותיות, אבל המספידים את הכדורסלן הישראלי (כמה עשרות שנים כבר מספידים אותו?) מגלים שבעמדות מסוימות יש עומק ומבחר. אם לארז אדלשטיין היתה התלבטות לגבי שילוב צעירים, הסיטואציה החדשה מציבה בפניו עובדה כמעט מוגמרת וכמות מתחרים מצומצמת על 120 הדקות שיש בשלוש עמדות הגארד, כאלה שפותחות בפני שון דוסון ובר טימור אפשרויות מעניינות.

אבל האומנם? במקרה שיוגב אוחיון יהיה כשיר, הזימון של אפיק ניסים יכול להיות פס האטה בדרכם של השניים הללו. כדי שניסים יהיה משמעותי הוא חייב לקבל דקות רבות או לעלות מהספסל בתור ג'וקר להתקפות מהירות, אחרת אין סיבה להטריד אותו בקיץ בגילו ובמעמדו. אם הוא הובא כתעודת ביטוח לאוחיון, ויוגב ישחק בסופו של דבר, אחד מהשלושה יקבל פצעי לחץ בישבן (או ישוחרר מהסגל).

נדמה שהסקרנות והרצון לראות את התפתחותו של דוסון ראויים יותר לקבל הזדמנות הוגנת. גם טימור הוכיח שאפשר לסמוך עליו כשחקן רוטציה. באחת מהתוכניות האחרונות של "חמישיות", דוסון הביע את מורת רוחו על כך שלא קיבל הזדמנות ראויה בקמפיין הקודם, ובאולפן בחר פרשן הערוץ ומאמן הנבחרת לא להגיב על הדברים. נדמה שהסוס הדוהר דוסון, שכבר קיבל קבוצה לידיו בגילו הצעיר, ראוי למרחבים שבהם יוכל להתבטא.

2. כמה עניינים נוספים: נקווה שהצמד גל מקל ויוגב אוחיון ישחק הרבה זמן יחד, בציפייה לשילוב מסקרן במה שיכול היה להיות צמד צהוב העונה. קו ההתקדמות של רוברט רות'בארט, שפרץ אצל רועי חגאי בנהריה, חייב לקבל ביטוי. סוף סוף יש לנו סנטר משמעותי, למרות אפשרויות הסמול בול הבלתי נגמרות שיש לאדלשטיין.

המהלך של עומרי כספי בהבאת שחקני האן.בי.אי כחלק מהמאבק על תדמיתה של ישראל הוא גדול יותר מכל מהלך כדורסל שאפשר לעשות על המגרש. הוא הופך אותו לספורטאי פורץ דרך, שבוחר לקחת עמדה ולעשות מעשה ראוי ואדיר, או במילים אחרות: קפטן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו