להקות המקללים עם דגלי דאעש ואש"ף

אל תטעו. לקריאה המטומטמת "מוחמד חזיר" אין מקום במחוזותינו, גם לא כשהיצרים מתלהטים, אבל המוסלמים אינם זקוקים לה כדי להתפרע בהר הבית. הם עושים זאת לאורך כל השנה, מנמיכים ומגביהים את גובה הלהבות כרצונם, מתייחסים אל המקדש היהודי כ"אל־מזעום", רוצה לומר: המתיימר, המדומיין והשקרי. הם זועקים תחת כל עץ רענן שאנו היהודים מטמאים את איסלאמיותה של ירושלים. הם מעלילים על מדינת העם היהודי שבכוונתה להרוס את מסגד אל־אקצא, כאשר אותה מדינה עושה הכל כדי להגן על המקום, גם כאשר משמעות הדבר - פגיעה קשה בזכויות היהודים בקדוש שבמקומותיהם. להקות המקללים והמקללות, שמתוגמלים בסך של 4,000 שקלים לחודש עבור פועלם, מניפות במקום דגלי אש"ף, חמאס, דאעש והאחים המוסלמים ומסיתות לאלימות ולפגיעה ביהודים.

כבשת הרש נשללה

גם האגדה האורבנית בדבר המזימה שחורשת כביכול ישראל לשנות את הסטטוס־קוו בהר, היא בדותא. בדיוק ההפך: הסטטוס־קוו המפורסם שמשה דיין עיצב בהר ב־1967 משתנה כל העת, אבל לרעת הצד היהודי: המוסלמים, שהתפללו תחילה רק באל־אקצא, מתפללים כיום גם בכיפת הסלע, שהושמשה כמקום תפילה רשמי (לנשים), ובעוד שני מסגדים תת־קרקעיים: "אל־מראווני" ו"אל־אקצא הקדום". התיירים נכנסו פעם להר דרך שערי השלשלת והכותנה, אבל היום רק שער המוגרבים נותר פתוח בפני לא מוסלמים. שעות הביקור בהר צומצמו לארבע ביום בלבד; פעם, יהודים ביקרו בהר גם בשבתות, וגם בתוך המסגדים. כיום לא.

פעם נאכף החוק הישראלי בהר, אבל כבר שנים רבות שחוקי התכנון, הבנייה והעתיקות בהר הפכו לווירטואליים. ירדן, שזיקתה למקום התמצתה אחרי 1967 בתשלום משכורות לאנשי הוואקף, הפכה בשנים האחרונות לכמעט "מעצמה" בכל מה שקשור להר הבית, והשפעתה שם מפליגה.

והעיקר נשכח: הסטטוס־קוו אסר על יהודים להתפלל בהר הבית, אבל התיר להם ביקורים שם. כיום אפילו כבשת הרש הזאת נשללת לא פעם מהיהודים, ועל ביקוריהם בהר מוטלות מגבלות קשות ומבזות. אתמול התעקשה המשטרה להשאיר את ההר פתוח ליהודים למרות מטר הברזלים, הבלוקים, בקבוקי התבערה והזיקוקים שנאגרו באל־אקצא. כך צריך גם להבא: עונש לאלים ולמאיים. הגנה למאוים ולנפגע, ולא חלילה הפוך, כפי שקרה יותר מדי פעמים בעבר.