"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קיצור השירות - חלק ממהלך מתבקש

,עודכן

התגובות הקשות שקיבלו את דו"ח ועדת לוקר בנושא תקציב הביטחון אומרות "דרשני". מן האמירה המדהימה כי מדובר ב"ירייה בין העיניים" למערכת הביטחון, ועד לטענה כי אם ימומשו ההמלצות, "לא יהיה אדם ראוי אחד, שיהיה מוכן להישאר בקבע", או לביקורת על ניתוקם של כותבי הדו"ח מן המציאות הצבאית. מי שמגיב כך חש, כנראה, כי אין לו טיעונים ענייניים יותר, והוא סומך על כך שביקורת קיצונית אשר תדגיש את הפגיעה, כביכול, בצה"ל, תגרום לגל של תגובות דומות בציבור הרחב, ולקבורתו המהירה של הדו"ח.

המלצות הוועדה אינן "פצצה", ואינן בלתי צפויות, אך הן "עושות שכל", הן יוצרות רפורמה הכרחית, ומן הראוי שהממשלה תקבל אותן. מדובר בתפישה לטווח ארוך, ברוח ועדת ברודט המצוינת, המדברת על כך שתקציב הביטחון אינו יכול להיות חבית בלי תחתית השואבת אליה את התקציבים החברתיים והאחרים, ואשר אינה מותירה, כמעט, מרחב לשיקול דעתם של מקבלי ההחלטות באשר להוצאות אחרות.

כל אחד מאיתנו יכול, כמובן, להסתייג מהמלצה זו או אחרת, אבל פתרון שאלת הפנסיה הוא קריטי, והתשובה הניתנת עכשיו לנושא המעוות של גישור הפנסיה, סבירה (גם אם אין זה פשוט להגדיר שירות של לוחם אל מול שירות של לוחם שהפך לאיש מטה בשלב מאוחר של שירותו). קיבוע הסכום המוקצב לביטחון לחמש שנים חשוב מאוד לתכנון בצבא, וזוהי פשרה הגיונית בין הדרישה לקצץ בהוצאות הצבא ובין דרישות הצבא לתקציב רב שנתי שיאפשר תוכניות רב שנתיות.

ובאשר לקיצור השירות הצבאי - הגיע הזמן. כשקמה המדינה, עמדה ישראל מול סכנות גדולות יותר מאלו שבפניה היא ניצבת כיום, ועם כלים הרבה פחות משכנעים, ואף על פי כן מדובר היה בשירות חובה למשך שנתיים. ההארכות שנעשו אחר כך היו זמניות, וכמו רוב הדברים הזמניים, גם שלוש השנים הפכו למספר קדוש, בלי שום צדק.

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה השירות הצבאי ארוך כל כך. מי שמשרתים בצבא אינם אלא מחצית בני המחזור השנתי. יש גם ירידה שקטה של אנשים מן הארץ לקראת קבלת צו הגיוס הראשון (והיא, כנראה, גדולה יותר מזו של בני היורדים המגיעים לישראל לצורך גיוס לצבא). קיצור השירות עשוי לתרום למניעת חלק מן הירידה ולעידוד של עלייה, ולא לגזול מן הצעירים המתגייסים לצבא זמן כה רב על חשבון לימודיהם או כניסתם לשוק העבודה.

הגיע הזמן לממש את רעיון הצבא הקטן והחכם, שעליו דובר כה רבות בעבר. הגיע הזמן לטיפול אמיץ בנושא הפנסיה. הגיע הזמן להעניק לצבא ביטחון תקציבי ארוך טווח. ועדת לוקר מציעה המלצות נכונות בכיוון הזה, ואל להם, לקציני צה"ל, להוכיח פטריוטיות באמצעות התנגדות להן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר