1 זה כבר לא עצב, זו השלמה מרירה, חרושה בצלקות אכזבה שנחרתו לאורכה ולרוחבה, מקבוצה שרבים אהבו לאהוב גם אם לא היו אוהדיה. בית"ר ירושלים, עם סמל המנורה על החולצה, עם זכיות מרגשות בגביעים ובאליפויות, עם מסלול הצלחה שהקביל לעליית הליכוד ב־1977, עם כל אבטיח מלמיליאן ובגין מלך ישראל, נחטפה כבר לפני שנים רבות בידי הקיצוניים, האלימים, הגזענים, שמשתמשים בכדורגל כתירוץ לפורקן מאווייהם החשוכים ביותר, שחרתו על דגלם ש"בית"ר טהורה לעד", אך הפכו אותה בעיני רבים לטמאה לעד, או לפחות עד שתהפוך את דרכיה.
הישראלי הסביר, גם זה הלאומי, ששר את "התקווה" בגרון ניחר ובעיניים בורקות, שגאה בדגל וחרד לגורל העם והארץ, הרוצה בשגשוג המדינה ולא מוכן להתרפס בפני אומות העולם או לוותר על חלקי מולדת, עומד בוש ונכלם בראותו מעשים כאלה. זו לא דרכה של בית"ר, זו לא דרכה של ישראל. בדרך זו המנורה תגמור כמו זו בשער טיטוס, אוהדיה נושאים אותה אל הגלות.
2 לרוב, כשישראלים פוגשים ישראלים אחרים בחו"ל, הם נדרכים, נאלמים דום, מחכים לשמוע אם מדובר בסוג הישראלי שיעשה פדיחות מהסוג הפרובינציאלי, עם התנהגות חצופה שלצערנו בישראל הפכה לדרך חיים. בחו"ל לטון הדיבור, לבחירת המילים ולמחוות גופניות יש משמעות בתקשורת בין אנשים, והם נתפסים, כשמשתמשים בהם באופן לא ראוי, כגסות רוח. עכשיו, מעבר לנזק התדמיתי לישראל לאחר תצוגת החוליגניזם האלים והגזעני של אוהדי בית"ר ביציעי האיצטדיון בשרלרואה, תארו לכם את האנשים הללו במסעדות, ברחוב, בתור (אם לא עקפו אותו), מול נותני שירות במלון או מול הדיילות במטוס, ותראו איך אתם מתכווצים מבושה גם אם לא הייתם עדים ישירים למקרים הללו, כשכל אחד מהחוליגנים, תרצו או לא תרצו, דגל ישראל כרוך סביב כתפיו, מייצג גם אתכם. איזו בושה.
3 ברור שעם האנשים האלה אי אפשר לדבר בהיגיון. לו היה אפשר, היינו מבקשים מהם קודם כל ללבוש חולצה, לעודד את קבוצתם, אם אפשר בצורה חיובית, להימנע מקללות ומהתבטאויות גזעניות, להיות בני אדם. אם רשימת הדרישות הללו נראית לכם בלתי סבירה ושמגוחך לבקשה מאוהדי כדורגל, זה רק משום שהתרגלנו לאלימות, הורדנו את הסטנדרט הנדרש מהתנהגות סוציאלית מקובלת וויתרנו בקרב על דמותה של החברה הישראלית.
אם אנחנו רוצים לשנות את כיוון הספינה הזו, הטיפול הנוכחי בבית"ר צריך להיות עניין לאומי עם טיפול שורש של הרחקה והענשה חמורה של כל גורם אלים. עם שופטי בית משפט שלא מתייחסים לאוהדי כדורגל כקוריוז שובב ומתכתבים עם המערכון של הגשש החיוור, אלא מענישים בחומרה כל אוהד שגורם למשפחות עם ילדים לא להגיע ליציע. עם שרת ספורט, ראש עירייה ומפכ"ל משטרה שלוקחים את בית"ר כפרויקט אישי, ועם התאחדות לכדורגל שלא מוותרת ומתחשבת ואם צריך גם סוגרת את הקבוצה כי האלטרנטיבה הראויה, קבוצת האוהדים של בית"ר נורדיה, כבר מתחממת על הקווים. יש לבית"ר ירושלים יותר מדי אוהדים ראויים מכדי שהכדורגל הישראלי והחברה הישראלית יוותרו עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו