האבסורד הערבי

טרם יבשה הדיו על 159 עמודי ההסכם עם איראן - ומדינות ערב כבר הזדרזו לדרוש בתקיפות להעמיד את מתקני הגרעין של ישראל לפיקוח בינלאומי. הליגה הערבית תובעת גם לאלצה לחתום על האמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני (NPT). זאת על יסוד ההנחה הרווחת בקרב כל המומחים בעולם כי ישראל מחזיקה במחסן גדול של פצצות אטום.

לא מכבר סיכל ברק אובאמה יוזמה מצרית להעלות את ההתנהלות הגרעינית של ישראל על סדר היום הבינלאומי, ונראה היה כי צפויות חמש שנים רגועות. אך לא, הליגה הערבית מחדשת את התביעה בעיתוי מיוחד במינו, ועימה תמיהה: דווקא נוכח האכזבה מההסכם עם איראן וחולשתה של ארה"ב - האפשרות שישראל היא מעצמה גרעינית משרתת היטב את מדינות ערב המתלוננות נגדה. הפעילות הגרעינית הישראלית (אם מתקיימת) מהווה משקל נגד להתעצמות של איראן כמעצמה המאיימת על מדינות האזור ונתיבי הים הבינלאומיים שלהן. אילו יכלה ישראל לשוחח עם נציג מוסמך של כל אחת ממדינות הליגה הערבית, סביר להניח כי היה לוחש שהוא מברך על האפשרות שישראל מחזיקה בנשק גרעיני, שבנסיבות חמורות במיוחד עשויה להיות הגורם היעיל ביותר להרתעת האייתוללות מטהרן. ממשלות ערב מחויבות לרטוריקה, שאינה משקפת את האינטרסים שלהן. בפועל ייתכן כי היה להן עניין רב לייצב גוש מלוכד בהשתתפות ישראל להגנתן מפני כוונות ההתפשטות של איראן. אולי בעתיד אפילו בהשתתפות טורקיה. אבל במחויבותן למילון אנטי־ישראלי הן באות בתביעות המנוגדות לאינטרס הממשי שלהן. אחת התביעות מגעת כדי אבסורד. הן רוצות לכפות על ישראל להצטרף ל־NPT, אבל איראן חתומה זה שנים על האמנה ואם היה לדבר ערך כי אז לא היה צורך בהסכם שנעשה השבוע עם האייתוללות. הרי יש להם התחייבות מוקדמת להימנע מלשלוח יד לייצור פצצות אטום. זו חתימה ריקה מתוכן.

בתוך כך, בנימין נתניהו קיבל השבוע פנייה מעורך הדין איתי מק, שתובע בשמה של "התנועה הישראלית נגד גרעין" להסדיר בחקיקה את מעמדה של הוועדה לאנרגיה אטומית אשר הוקמה בימי דוד בן־גוריון ומאז מתפקדת היטב, ובחשאי. לכאורה טבעי. בפועל זה עוד ניסיון שעלול לפורר את מדיניות העמימות של ישראל. זהירות, עולים על הכור בדימונה.