אחרי כמעט שנתיים של משא ומתן נחתם הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן. כבר בשלבים הראשונים של המו״מ, היה הרושם שלארה״ב אצה הדרך יותר מאשר לאיראן. האחרונה לא ויתרה על תוכנית הגרעין שלה וגם לא נדרשה לעשות כך. היא קיבלה מעין מורטוריום.
איראן לא מפרקת את הצנטריפוגות שלה, לא מפסיקה את ההעשרה, ממשיכה במחקר ופיתוח ועוד. הדברים האלה הופכים את ההסכם לשברירי ומסוכן בעתיד. עוד בקדנציה הראשונה שלו, כאשר הנשיא אובאמה ביקר בקהיר, הוא נועד עם סטודנטים למזרח תיכון, וביטא בפניהם את השקפתו שלאיראן הזכות לגרעין לצרכי שלום. ההסכם הוא תרגומו בפועל של עיקרון זה.
מכאן, הסכנות הנשקפות בעתיד. ישראל לא תוכל להשלים עם יכולת איראנית להפוך למעצמה גרעינית אם רק תחליט לעשות זאת. מדינות המפרץ, בראשן סעודיה, חשות מאוימות וזה ישפיע על שיקוליהם המדיניים. לא מן הנמנע שיתחילו במירוץ להשגת גרעין.
מצרים התקדמה עם תוכניותיה לגרעין לצרכי שלום ומתכוונת להקים כור באיזור ״דבעא״ על חוף הים התיכון. איראן תחזור להשפיע על מחירי הנפט בעולם עם הסרת האמברגו עליה. כך שההסכם שאמור להביא ליציבות נראה שהוא יביא מתיחויות ומשברים.
באשר לארה״ב, הנשיא אובאמה יצטרך לעבור את משוכת הקונגרס. לעניות דעתי הוא יצליח במשימה זו כי הבחירות לנשיאות בפתח, ויש מה שנקרא שמירה על מוסד הנשיאות ויוקרתו.
אחרי אישור הקונגרס ההסכם יהפוך לעובדה. ישראל צריכה לנצל זאת כדי לשוב לתיאומים ההדוקים עם ארה״ב ולמעקב מקרוב על יישומו של ההסכם הלכה למעשה. מי יודע מה ילד יום ותקופת עשר השנים, בהן איראן לא תפתח שום נשק גרעיני, היא תקופה ארוכה יחסית. יתכן ובמהלך תקופה זאת, חששותינו, יתבדו ונכנס לעידן אחר במזרח התיכון. בלית ברירה עלינו לתת הזדמנות להסכם.
הכותב הוא דיפלומט ישראלי לשעבר, כיהן כשגריר ישראל במצרים
