הכותרות הנלעגות של לפיד והרצוג

יש הבדל תהומי בין עסקן פוליטי לבין מדינאי. העסקן רואה לנגד עיניו את כותרת העיתון ביום המחרת ואילו טווח הראייה של המדינאי הוא הפרק בספר ההיסטוריה שישפוט אותו על מעשיו לטוב ולרע.

יצחק הרצוג ויאיר לפיד, בהאשימם את בנימין נתניהו בחתימת ארה"ב על ההסכם עם איראן, הוכיחו במובהק את שהציבור ידע עוד בטרם הבחירות האחרונות. השניים הם עסקנים פוליטיים שבוחשים בקדרה עכורה על מנת להשיג כותרות קצרות מועד. כותרות נלעגות בנושא הקיומי החשוב ביותר לעתידה ושלומה של מדינת ישראל.

הממשל האמריקני משתתף בשעות אלה ממש במחול הזוי עם מנהיגי איראן, מחול חרבות שבסופו גסיסה מוחלטת של ציביליזציה שלמה. במאבק בין הציביליזציות, זו המערבית מאבדת את עצמה לדעת. הרצון לעוצמה ולחיים התחלף בכניעה מוחלטת, בעבדות מודרנית לגחמות ראשי הטרור העולמי. אין ספק שהימשכות הדיונים בדרך להסכם היא בסך הכל תפאורה לתרועת אשכבה, כאילו מדובר בעמידה על עקרונות. בקמפיין 2007 חשף המועמד לנשיאות אובאמה את כוונתו להשלים עם איראן וקובה, ולייצר אווירת פיוס עולמי. לכן סביר להניח שייחתם הסכם. לאובאמה היה חלום, אבל להבדיל מחלומו של מרטין לותר קינג, מדובר בחלום בלהות עולמי שהוא החליט להגשים בכל מחיר.

הנשיא אובאמה התנתק מידידות ומשותפות עם מדינת היהודים. הערכים המשותפים נמוגו, ההיסטוריה נמחקה וכל שנשאר בעיניו הוא מדינה שמדכאת את הפלשתינים, העבדים המודרניים. מדינה קטנה במזרח התיכון שמהווה מטרד ל"שלום הנצחי". אובאמה נתן יד לח'ליפות האיסלאמית בהעדיפו את האחים המוסלמים. עד היום הוא מתקשה להשלים עם שלטונו של א־סיסי ויעשה כל מאמץ שמורסי לא ישלם את מחיר הרצח ההמוני שבוצע בחסותו. בביקורו בישראל אובאמה לא נאם בכנסת אלא נפגש עם צעירים ונציגי השמאל. מלחכי הפינכה בחצרו הסבירו לו שכדאי לדבר עם הציבור מעל ראשי ההנהגה הנבחרת, דמוקרטיה אמריקנית במיטבה. שקר וכזב לטעון כי התנהלות ארה"ב נובעת מחוסר כימיה בינו לבין נתניהו. איך תיתכן כימיה עם נשיא שמוכן להקריב את הביטחון הקיומי של ישראל על מזבח אינטרסים צרים? מבחינתו, אין כלל הבדל בין שמאל לימין. את ההבדל הזה אנו יצרנו מבלי שיש בו ממש.

בימים אלה נערך נתניהו לקרב הגדול על עתיד המדינה ועל ביטחונה. כל בר דעת שאינו תמים כרוני, מבין שמדינת טרור גרעינית מסכנת את שלום העולם בכלל ואת ישראל בפרט. מדינת ישראל וראש הממשלה צריכים להסביר ברחובות, בבתים, בתחנות הרדיו, בטלוויזיה ובעיקר בקונגרס את הסכנות שבהסכם. בימים שכאלה אפשר לצפות מראשי האופוזיציה שגם אם אינם מוכנים להתגייס, אל יפריעו ויפגעו בביטחון המדינה ממש. מי שמאשים את נתניהו באחריות להסכם מאפשר לאובאמה לברוח מאחריות.