הטעם הראשון במעלה להתנגדות המוחלטת שלי לעונש מוות כלשהו, נעוץ ביסוד המוסרי של המשטר הדמוקרטי: כבוד האדם, באשר הוא אדם.
לשמור על כבוד האדם פירושו, בין השאר, להתערב בחייו נגד רצונו, רק במידת ההכרח לעשות זאת.
מדינה דמוקרטית אמורה לא להרוג שום בן אדם, אלא אם כן היא מוצאת את עצמה מוכרחה לעשות זאת, אין לה ברירה אלא לעשות זאת.
מדינה דמוקרטית רשאית להרוג אויבים בשעת מלחמה או בפעילות טרור, כשאין לה ברירה והיא לא יכולה להגן על האזרחים ועל עצמה בלי להרוג אנשים המתנכלים לאזרחים ולמדינה.
בנסיבות של סיכול ממוקד, גם ישראל וגם ארצות הברית שואלות את עצמן האם אפשר לתפוס את האדם המסוכן ולא להרוג אותו. רק בנסיבות שבהן אין דרך מעשית ראויה לתפוס אותו, מותר להרוג אותו. המבצע שבו נהרג אוסאמה בן לאדן נקרא מבצע מן הסוג של "להרוג או לתפוס", שפירושו תפסו אותו ואם אי אפשר לתפוס אותו, בלי להסתכן, הרגו אותו.
מכל זה נובע שמדינה דמוקרטית אמורה לא לקיים עונש מוות בכלל. כאשר עבריין מורשה נמצא בידי המדינה, היא יכולה להחזיק בו והיא לא מוכרחה להרוג אותו.
אני נגד עונש מוות בכל מקרה, כולל מחבלים ואפילו נאצים. זאת, לא מתוך שמץ של חמלה על מי מהם, אלא מתוך הכרתי בחובה לשמור בכל הנסיבות על הרעיון של כבוד האדם באשר הוא אדם.
ישנם עוד טעמים נוספים רבים המוזכרים לעיתים קרובות או התנגדויות לעונש מוות, למשל: האפשרות הריאלית של שופטים לטעות. עונש מוות לא מאפשר לתקן את הטעות כשהיא מתגלה לאחר ההוצאה להורג. אני מקבל את הטעם הזה, אבל הוא לא הטעם העיקרי שלי, אלא רק מוסיף עליו מעט. אני לא רוצה לראות עונש מוות גם כשאין לנו שמץ של ספק שאין פה שום טעות בתיאור העובדות והערכת האשמה.
כיוצא בזה, הטעם המוזכר בארצות הברית במקום שבו מכהן חבר מושבעים, שלפיו יש סכנות של אפליה מובלעת כנגד נאשמים מסוגים מסוימים, על פי צבעים, שייכותם האתנית, וכדומה. גם הוא מוסיף מעט ואינו הטעם העיקרי. לא הייתי רוצה לראות עונש מוות גם כשמדובר בחבר השופטים ההגון ביותר והמחוסן לחלוטין מפני מחשבות של אפליה.
משפט אחד אני רוצה להזכיר מהכיוון של המסורת היהודית. ישנו ויכוח בין חז"ל לפי הדעה העיקרית לא מן הראוי להוציא אנשים להורג, "אפילו אחד לשבעים שנה". דעת המיעוט היא שמדיניות כזאת "מרבה שפיכות דמים בישראל". לדעת המיעוט, לכל הכבוד, אין שחר.
מחקרים רבים בקצווי העולם, מראים שעונש מוות אינו גורם הרתעה משמעותי. צריך לזכור רק את הלהיטות של אנשי האסלאם הקיצוני להפוך לשהידים, כדי להבין עד כמה מוות אינו הרתעה משמעותי, לא אצלם וגם לא אצל בעלי תרבויות אחרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו