מסיבת סיום: התרגשויות קטנות

נוח לך גוזל. אתה כבר לא צריך לעוף ולטוס כל כך הרבה, אני יודעת כמה עייפת, כמה שילחו אותך לחתוך את השמיים בזה החודש. הוא נגמר לו חודש יוני, גוזל יקר, אתה יכול להודיע חגיגית לאמא ולאבא, הציפורים הזקנות, שיפסיקו לצלם, גם ככה כבר לא נשאר להם מקום בנייד, ואולי כדאי שיגבו את התמונות, כי לא בטוח שיהיה לך במה להיזכר בעוד כמה שנים טובות, אם וכאשר תחליט לחזור לתמונות האלה, נזקי העידן הדיגיטלי וזה.

נגמר לו יוני, ואיתו הגיע לסיומו חודש המסיבות וחודש הפרידות, חודש הסיכומים, חודש המופעים וחודש הקיטורים האינטנסיביים של הרבה מדי הורים - שבחרו להיות הורים, להזכירם, והנה הם מקטרים, זעופי פנים ומכווצי גבות, תחת כל מגש ירקות חתוכים, ש"די כבר עם המסיבות האלה, אין כבר כוח".

ארבעה ילדים בחרתי ללדת, ובשקלול פשוט של שני חוגים בממוצע לכל אחד מהם, כולל ההשקה החגיגית והשכבתית של תעודת הזהות למתבגר, כולל תחרות הכישרונות הצעירים של השלישית, (היא זכתה במקום השלישי, תודה ששאלתם!) יוצא שמתוך שינה אני שרה את "זה הוא הזמן זה היום זה הרגע, החופש קורא לי מכל הכבישים". וכל הדרך אל רכישת המתנות לצוות (סמליות, ברור סמליות, אבל הכי מגיע להן) אני לא מפסיקה לחייך, ואני לא מספיקה להתרגש, ודי נמאס לי להתנצל על כך שאני אוהבת את חודש יוני. אני אוהבת את יוני ואת הריחות, והטעמים (עוגת שוקולד, מישהו?) והצלילים שהוא מביא איתו, ואני מעריצה את הורי הוועד הכיתתי, את המחקר הסוציולוגי המסקרן שאפשר לעשות על ההורים המצטרפים לשורותיו אני משאירה לאחרים ובינתיים לא מפסיקה להודות להם מקרב ליבי.

כן, כן, זו אני האמא שדומעת ומזיעה בשורה השלישית, כי הגעתי באיחור קל של חמש דקות וזה עונשם של מאחרים, להיות צפונים וספונים הרחק מאחור, בשטח ה"לכאן המזגן לא ממש מגיע" אבל שום "אין מזגן" לא ישבית את השמחה שלי, כי אני אוהבת את חודש יוני. ועמוס לי, ואינטנסיבי לי, ואני מתפקדת על תקן רל"שית שמנהלת יומן עמוס של ארבעה אנשים עם חיים מלאים למדי, אבל מזכירה לעצמי עם כל נאום סיכום או תודה, שאלה בדיוק הרגעים שפינטזתי עליהם כשבחרתי להיות אמא. בחרתי ללדת ילדים, ולהתוות להם שבילי חיים, ולהיות איתם שם, ולשמוח בשבילם כששביל כזה או אחר מגיע לסופו, גם אם אין לי חיים משלי בזה החודש.

כן, כן, זו אני שמתוך כיתה שלמה שרוקדת ושרה כל כך יפה, רואה רק את ילדיה שלה, בפוקוס מושלם ולא מוסבר שיודע לעשות הלב. רק אותם אני רואה, שרים, ורוקדים, ומתבלבלים, ונבוכים, ואני משתדלת לנצור ולזכור, כי בדיוק אלה הצמתים הפוטוגניים שאורגים בעדינות את מפת חיינו, עוצרים לרגע את השיגרה המוכרת ומייצרים רגעים שהילדים שלנו עוד יזכרו שנים רבות, אז כדאי שההורים שלהם יהיו שמחים ומחויכים ונינוחים. על אמת אבל.

נגמר לו חודש יוני. והנה מתחיל לו יולי־אוגוסט. נוח לך גוזל.

כי ההורים שלך לא.