הרטיטי את ליבי

1. יש רגעים שבהם ה־X וה־O הופכים משניים, נופלים שדודים לסיפור גדול מהם. לכן נדמה שאליפות הכדורסל הראשונה של הפועל ירושלים לא תיזכר בגלל הכדורסל הטוטאלי שהיא ייצרה בפלייאוף, אלא בגלל השיטפון הרגשי שהזכייה ייצרה, שמה בצד את העובדה שקבוצה עמוקה, איכותית ומאומנת, שהסתמכה על הגנה אגרסיבית ברגעיה המכריעים, תיזכר בזכות דמעות וצמרמורות.

מכל רגעי איבודי הבתולים עם צלחת שראינו מאז ליל חמישי, הפחות חשובים מכל היו דווקא רגעי הכדורסל. דני פרנקו על צוותו ושחקניו לא צריכים להרגיש מקופחים, אלא גאווה על כך שפיק אנד רול וטופ סייד הרטיטו לבבות והפעילו מנגנוני רגש וזיכרונות ילדות, שאוהדי ירושלים חשבו שכבר לעולם לא יזכו לגאולה. ומעל כולם, יותם. יש רגעים שספורטאי קונה את עולמו על פעולות שהוא עושה דווקא מחוץ לקווי המגרש.

במחצית הראשונה, יכולתו של הלפרין והחטאות זריקותיו הפנויות העלו חיוכים מתחת לשפמם של כל אוהדי מכבי ת"א שסירבו להתגעגע אליו, אבל בסוף המשחק, רגע לפני ההנפה, כשלקח את המיקרופון, השתיק את הארנה הצוהלת והזכיר את שמותיהם של חללי צה"ל ואוהדי הקבוצה, אמיר ואלעד הירשנזון וליאל גדעוני ז"ל, ציין שהם חלק בלתי נפרד מהאליפות הזו, שלח את כולם לרקוד עם חיילים מתים בלב, והרטיט גם את הלב הציניקן ביותר.

מאוחר יותר הנהלת ירושלים התעקשה להעלות אל קברו של גדעוני, שנהרג בצוק איתן, את צלחת האליפות, ויצרה פריים שהחניק את הגרון. חנוך לוין, ב"הרטיטי את ליבי", כתב: "ואם ישאלו אותי פעם: היכן היתה תמצית חייך? אענה: לחכות מתחת לחלון שלה ברעדת הלב ובלי תקווה - שם, שם היו החיים, רק שם". אז הפועל ירושלים הביאה את החלון שלה, ברעדת הלב ובלי תקווה, לקברו של גדעוני.

2. האם אורי אלון עדיין מסתובב הבוקר עם בקבוק שמפניה פתוח ומרוקן למחצה, לוגם שלוק ארוך בכל משפט שני? הביטחון והרהב שהוא משדר, באגו טריפ שעלה לו לא מעט כסף, יוצר הרתעה ורתיעה אצל הבוסים המתחרים בצהוב, וככל שגדלות הצהרותיו, כך גדלה המוטיבציה שלהם להשתיקו.

הו, מה בריאה היא התחרות. לכן אנא, אנא, אנא, שנו את השיטה. עיזבו את הפיינל פור, עיברו לסדרות. כי עומק הכיס הירושלמי, הקאמבק התל־אביבי, הכבוד לענף שאותו הביאה הפועל אילת, קו ההתקדמות של מכבי ראשל"צ, תוכניות השדרוג של הפועל ת"א והתעלומה מה באמת רוצה ג'ף רוזן רק מגבירות את התחושה שהעוול הגדול ביותר לענף נעשה על ידי ראשיו.

הליגה רק נגמרה ולמרות התלונות על אורכה, מירוץ החימוש הצפוי דווקא עושה חשק לכך שתתחיל במהרה בימינו. שנו את השיטה, זה בידיכם, לא מאוחר.