בדו"חות לא מנצחים טרור

נפתלות דרכי ההיסטוריה. לפעמים נסתרות הן מאיתנו זמן רב, ולעיתים קרובות רק ממשיכינו בעולם הזה יזכו לפרספקטיבה היסטורית נאותה, כזו המראה רצף ענייני של אירועים הרי גורל. ובכל זאת, בתוך פחות מ־40 שנים מתרחשים אירועים גלובליים אשר מדעני מדינה וממשל רבים הצביעו עליהם מבעוד מועד.

הימים הם שלהי שנות ה־70 במאה הקודמת. כל הסימנים מעידים על התקרבותה של מהפכה באיראן. אולם ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב (יש האומרים הכושל שבנשיאים), טרוד בניסוח הסכם שלום המטלטל הבנות והסכמים בינלאומיים. מצרים זוכה בכל הקופה בהסכם שלום עם ישראל. קרנה של איראן עולה, בריה"מ מחזקת את מעמדה בכל העולם. עד אשר מגיע רונלד רייגן. במאמציו לגבור על בריה"מ במלחמה הקרה המתמשכת הוא מכריז על "מלחמת הכוכבים". הסוף ידוע. כמעט כל המומחים למדע המדינה מצביעים על הכרזה זו כעל תחילת נפילתה של בריה"מ. 1989, רייגן מסיים שתי כהונות, בריה"מ מתפרקת.

הטרור מתפשט בעולם. המובילות הן סעודיה, סוריה ואיראן. דו"ח עב כרס הולך ומתגבש בדבר הסכנה של פיגועי טרור המוניים בתוך ארה"ב. המטוטלת הדמוקרטית־שמרנית בארה"ב נוטה אל הדמוקרט קלינטון. ההתעלמות הבוטה מהדו"ח, אשר העלה אבק, מביאה את הטרור לשיא תהילתו ב־11 בספטמבר 2001. כל העקבות הוליכו אל ערב הסעודית. כל המקורות שכנו אחר כבוד בדו"ח הפנטגון המעלה אבק. מה שבישלו מחלקות המדינה והפנטגון הדמוקרטיים, נאלץ לספוג ג'ורג' בוש הרפובליקני.

וכעת מתפרסם דו"ח טרור שנתי על ידי מחלקת המדינה. זהו דו"ח אשר זרעיו נזרעו בימי קרטר שוחר השלום בכל מחיר וללא טיפת הבנה בענייני העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט. איראן מונהגת על ידי מנהיגי דת רציונליים ומחושבים, אשר מטרתם מוצהרת ומוגדרת היטב. דווקא הרציונליות האמורה לשכון במשרדי מחלקת המדינה מתעופפת לה אל אשליות הגובות מחיר כבד. ורק המדינה האיסלאמית עומדת לעקוף את איראן, וזאת בהנחה שלשתי ישויות הטרור הללו יש מגמות שונות בתכלית. הנחה מופרכת למדי.

ומה יש בדו"ח? עלייה דרמטית של 35 אחוזים במעשי הטרור העולמיים. איראן תומכת בארגוני טרור בכל העולם ובמזרח התיכון בפרט, בלוחמים השיעים בעיראק, בלוחמי חיזבאללה בלבנון ובסוריה, בהתחמשות, באימונים, בכספים ובמודיעין. וזאת בלי להזכיר את סוריה, את חמאס ואת הג'יהאד.

ואולם, מי שביד האחת מצביע על התגברות הטרור וביד האחרת מקרב אותו באופן כמעט ודאי למשול בכיפה על ידי החזקה של נשק גרעיני, חובה עליו לתת הסברים משכנעים. ארה"ב, בהתנהלותה הכושלת לחלוטין בטיפול בסוגיות חוץ, החל בעיראק, דרך תימן וסוריה וכלה במצרים ואיראן, אינה מספקת הסברים כאלה. רוסיה חוזרת אל מסלול המלחמה "הקרה", ארגון המדינה האיסלאמית שואב עידוד מהתנהלותו של נשיא ארה"ב על צוותו ממחלקת המדינה, איראן מדמיינת את הפצצה מונחת בארסנל הנשק שלה וסעודיה רואה בכיליון עיניים כיצד שטיח ההדדיות נשמט מתחת לרגליה ולבארות הנפט שלה.

שבוע בלבד לפני שאחד מעמודי התווך של המדיניות המסוכנת של ארה"ב, שר החוץ ג'ון קרי, נוסע לקדם את ההסכם עם איראן, מדווחת לנו טינה קינדאנו, האחראית למלחמה בטרור במחלקת המדינה האמריקנית: "אנו מאוד מודאגים מפעילות משמרות המהפכה והכוחות הפועלים מטעמם. אנו צופים במתרחש בזהירות רבה". מה, באמת קרי לא מודע לממצאי הדו"ח בן 388 העמודים? וכי אינו מבין כי הסכם עם איראן, זה אשר נזרע בתקופת קרטר הנשיא ומתחזק כיום בזכות אובאמה, הוא הטרור בפני עצמו, וכי אין צורך בשום דו"ח אשר יעלה אבק שוב במרתפי מחלקת המדינה והפנטגון?

איפה מייקל מור כשצריך אותו? מחלקת המדינה צופה במתרחש, אך קרי בדרכו אל הסכם גרעיני עם מובילת הטרור בעולם. אכן נורא הדבר.