"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגיע זמן השוויון

,עודכן

בעין הסערה התקשורתית והציבורית שנוצרה סביב החלטותיהם של שר החינוך נפתלי בנט ושרת התרבות מירי רגב, נראה כי הקורבן העיקרי למלחמת "התרבות" הזו היה לא אחר מציבור ערביי ישראל. אותו ציבור אשר לא אחת מוצא עצמו מתויג ומותקף עקב פעילותם, מעשיהם והתבטאויותיהם של קומץ קטן המשחיר את פניה של אוכלוסייה שלמה.

בדיוק כפי שמרבית חברי הכנסת הערביים אינם מייצגים בדעותיהם ועמדותיהם את הציבור שבשמו הם לכאורה מדברים, ספק אם מרביתם של ערביי ישראל מזדהים עם וליד דקה אשר על סיפור חייו מבוססת ההצגה "הזמן המקביל", אותה החליט שר החינוך בנט להוציא מסל התרבות. אך כאשר הקומץ יוצר מספיק פרובוקציות ורעש, נוצרת לצערנו אווירה ציבורית של אנטגוניזם כלפי אוכלוסייה שלמה ונעלם מן התמונה מצבם הקשה של מרבית חבריה.

וכך, כאשר אותו קומץ זועק את זעקת חופש הביטוי סביב הצגה כה מקוממת ולא ראויה, מסית הוא את השיח התקשורתי והציבורי מבעייתה האמיתית של התרבות הערבית-ישראלית – העובדה שבדומה למוסדות תרבות מהפריפריה ומהמגזרים הדתיים והחרדיים, הרי שגם אנשי המגזר הערבי זוכים לאפליה ולתקציבי תרבות מגוחכים. עתירות בעניין הוגשו כבר בעבר לפתחו של בג"צ, אולם המציאות בשטח ממשיכה להיות עגומה.

תקצוב החסר אינו שמור לתחום התרבות בלבד, אלא ניתן למצוא אותו כמעט בכל היבטי החיים לרבות בחינוך, בתשתיות וברווחה. כך לצערנו נוצרת מציאות שברבים מאזרחיה הערביים של מדינת ישראל הולך ועולה סף התסכול עקב תחושתם כי הם אזרחים סוג ב'. תחושות אלה אשר עולות וגואות בקרב קבוצות אוכלוסייה, מסוכנות ונפיצות הן, כפי שהיינו עדים רק לאחרונה במחאת יוצאי אתיופיה. לא זאת בלבד, עלינו להיזהר בל מניעת התקצוב המגיע למוסדות התרבות הערבים-ישראלים, תוביל אותם לקבל כספים מגורמים עוינים ואינטרסנטים אנרכיסטיים שינצלו את מצוקתם ואת חששם לחדול מלהיות.

כמי שפועל מדיי יום לחיזוק הזהות היהודית-ציונית בקרב תלמידי ישראל כמו גם להעמקת הידע שלהם במורשת ישראל ובתרבות היהודית העשירה, סבור ובטוח אני כי יש לתת גם לערביי ישראל את התקציב וההזדמנות לחזק את תרבותם ומורשתם הערבית. יחד עם זאת, כמובן שיש להקפיד כי התקציבים המועברים לא ימצאו את דרכם לגופים, ארגונים ומוסדות תרבות אשר חותרים תחת עצם קיומה של מדינת ישראל וקוראים תיגר על עצם היותה של מדינת ישראל, ראשית ולפני הכל, מדינת העם היהודי. רק כאשר ניישם איזון זה נישא בגאון את נס היותנו מדינה יהודית-ודמוקרטית.

הכותב הוא מנכ"ל זהות איגוד המרכזים לזהות יהודית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר