אור בקצה המהומה

כמובן, הכל יכול להראות רע מאוד, ממש לא בעיה להסתכל כך על הדברים, תמיד קל למצוא דברים שלא עומדים ישר, או לא נוטים לכיוון הרצוי לנו. "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם 20, אז שבו בשקט ותנו לי לקבוע", אמרה כבוד השרה לתרבות לנציגי האמנים, אותם היא מזהה ככלל שמאלני שלא בחר בה, וככזה לא יזכה למנת התקציב לה היה רגיל כדי להשביע את רעבונו להשמיע דעה.

כמובן, הכי קל לכעוס. מה גם שהכעס צודק, אז יאללה, בוא נטרוף אותה בחזרה. הרי המשפט שאמרה מתסכל כמו שראש ממשלה יגיד: "אני ראש ממשלה של 99 אחוז מהמדינה", איך יעלה על הדעת? אבל אם המשפט נשמע מוכר זה בגלל שהוא נאמר, מפיו של ראש ממשלה יצחק רבין שהיה אהוב עליי, ובלב שלם הלכתי בעקבות רעיונו לתת להם, לשכנים האויבים, ביד ולב רחבים.

אבל, מהאחוז אותו לא הכליל רבין תחת ראשותו יצא רוצח, ובאחוזים אותם לא מכלילה כבוד השרה החדשה לתרבות, כמו גם כבוד שר החינוך, נמצאים אנחנו, הדורשים תמיכה לפתחון פיו של כל אמן, בלי הבדל מוצא, נושא, נשוא, משל ונמשל. כמובן, אנחנו לא נפעל כמו אותו רוצח, אבל עלינו להבין שמצבנו השתנה – מלקבל בלי בעיות במה לכל סוג זעקה, אנחנו צריכים להיאבק על פת לשון, שפה, רעיון, ביטויים אומנותיים למיניהם. כמובן שמתחשק לצרוח ולקלל בחזרה, זה קל ואפילו מענג, אבל יהיה מיותר להשתמש בשפתה של כבוד השרה, כמו גם לזרוק בחזרה על כבוד שר החינוך את הבוז שהוא רוחש למניעי החלטת ועדה שבעצמו מינה כדי שתחליט, כי לא כבוד השרה ולא כבוד השר הם עניינו.

הדבר שאנחנו טובים בו ולמענו אנחנו כאן הוא היצירה, אבל כיוון שהתנאים שלנו ליצור השתנו, כדאי לכולנו להתעלם מאישיותם ודעותיהם של קובעי התנאים החדשים ולהתמקד בהתאקלמות למציאות החדשה, תוך שינון המשוואה הבאה: חופש הביטוי סולל את דרך המלך ליצירה אישית, מגבלות על חופש הביטוי מייצרות באין ברירה תשוקה עזה ליצור, להמציא דרכים חדשות, מתוחכמות יותר.

אם לרגע נצליח להתבונן בחיוך, אולי נגלה שמצבנו היום מאתגר יותר, דורש הרהור והחלטה חדשים, אתחול מערכות, שהרי כל שחקן לומד דבר ראשון – מכשולך יתרונך.

בהצלחה לכולנו.

הכותב הינו שחקן התיאטרון הלאומי הבימה