הנבחרת הגיעה לבוסניה במטרה אחת - לחזור הביתה עם נקודה. זה ניכר לאורך כל ההכנה וכמובן בהרכב שלא הותיר סיכוי. מה היה לנו שם? הגנה שכוללת שני מגנים מוגבלים התקפית, קישור עם דגש הגנתי מובהק וחלוץ מדומה בחוד של התקפה מדומה. לא היו לי ציפיות לראות משהו חיובי בערב שישי ובאמת כדורגל לא ראינו ונקודה לא השגנו. נשארנו כרגיל עם הספקולציות. אם נוציא נקודה בקרדיף או בבריסל יהיה בסדר.
כמו שהנבחרת נראית אני חושש מאוד מהמשחק עם קפריסין. שיחקנו נגד נבחרת בינונית ומטה ועדיין קיבלנו נבחרת ישראלית הססנית, פסיבית וחסרת תעוזה.
בחלק הראשון ההגנה עוד עבדה בצורה סבירה והבוסנים התקשו לייצר מצבים. הנבחרת כבשה בבעיטה הראשונה לשער באדיבותו הגדולה של דז'קו וסיומת נהדרת של בן חיים, אבל דווקא במומנטום השחקנים איבדו את הראש ו"הצליחו" לרדת להפסקה בפיגור.
טל בן חיים הבלם היה בערב חלש מאוד. גם דגני ובן הרוש לא ירצו לזכור את המשחק - הנבחרת סבלה מאיבודי הכדור הרבים של השניים ומחוסר האחריות שלהם בשמירה. ייני שחקן לא רע ובחור נהדר אבל צר לי, הוא לא יכול לעלות בהרכב. הוא לא תרם דבר לקישור והגדיל לעשות בנגיעת יד מיותרת שהובילה לפנדל. לצידו נאתכו שוב סיפק יכולת חלשה. הוא השחקן המועדף של גוטמן, אבל הבחור הזה מאכזב פעם אחר פעם. אני מתקשה להבין על מה מבסס המאמן את הקרדיט הבלתי מוגבל שהוא נותן לו. לעומתם, ביטון סיפק הופעה סבירה בוודאי על רקע החולשה של חבריו.
כיאה לנבחרת שבדרך כלל רק מגיבה, הגיע במחצית השנייה החילוף המתבקש כשדמארי החליף את ייני וזהבי הוסט לאחור. זה הוביל לשיפור מסוים, הרבה בגלל החשש של הבוסנים שהלכו אחורה. זהבי היה מהפחות חלשים, אבל לא עשה פעולה יוצאת דופן. טל בן חיים אמנם כבש שער יפה, אבל שם הסתיימה תרומתו. יש לו ליקוי רציני במסירה ובקבלת ההחלטות. דמארי לא השפיע וגם בוזגלו שנכנס מאוחר יותר לא הביא את השינוי המיוחל. ההתעלמות של גוטמן מחמד אינה במקום. הוא היה צריך לפחות לקבל הזדמנות, אם לא לפתוח בהרכב.
שלושת ההפסדים הרצופים מוחקים את פתיחת הקמפיין הטובה. מעבר לתוצאות, הבעיה הראשית היא שהנבחרת לא מנסה לשחק, לא מנסה ליזום ולא מצליחה לעורר שום עניין. חבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו