"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סכנה: כלי רכב ללא מגבלות

,עודכן

נדמה שכבר אין מקום על הקיר מרוב כתובות האזהרה שמרוחות עליו בנוגע לאופניים חשמליים. שלשום היתה זו בת 3 תמימה שנפצעה מפגיעת רוכב בתל אביב, אבל לצערנו נפגעי תאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים מגיעים בכל שבוע לבתי החולים. ההורים והרופאים מספרים על נהגים שרוכבים בצורה אלימה, חסרת אחריות ופרועה. "עם רמקולים כמו בכנרת", תיאר אחד ההורים את מי שפגע בפעוטה.

השניים, אגב, לא התנצלו. הם איימו ורבו עד שההורים במקום שיחררו אותם, ואז ברחו כאחרוני הפחדנים. כי לשאת באחריות זה לפראיירים. וזו בעצם תמצית הבעיה: כשתרבות ה"מגיע לי" האלימה והכוחנית משלבת ידיים עם כלי רכב ממונע שבא בלי שום מגבלות, התוצאה היא ילדה בת 3 עם חבלות ושריטות בכל גופה, ואף אחד שישלם על זה.

אז קובעים תקנות. בספטמבר 2014 נקבע כי לילדים מתחת לגיל 14 אסור לרכוב על אופניים חשמליים. בגילים 16-14 הרכיבה מותרת על שבילי אופניים בלבד. מהירות הנסיעה לא תעלה על 25 קמ"ש. על האופניים יותקנו אביזרי בטיחות הכוללים צופר או פעמון, פנס קדמי ופנס אחורי, מחזיר אור מאחור ומחזירי אור על דוושת האופניים. נשמע כמעט כמו התחלה של בדיחה.

ואז מבטיחים אכיפה - במארס השנה הבטיחו קנסות עד אלף שקלים על רכיבה על מדרכה, למשל. ואיך שמבטיחים, כך מתחילים התירוצים. אין די כוח אדם, ולא רואים ולא שומעים. ורוכבי האופניים (אגב, גם אלו שאינם חשמליים) ממשיכים לרכוב על המדרכות שנועדו להולכי הרגל, ולהתנגש בהם ולפצוע אותם, ועולם כמנהגו נוהג.

הגדילו לעשות רופאי איכילוב, שבסרטון מרגש לצלילי מוסיקה דרמטית מספרים על החייאה לקשיש, על ניתוחי גפיים בילדים, על זוועות שאף אחד לא רוצה לשמוע. והעולם שותק.

כשאנטוניו רעיה בן ה־85 נהרג בחודש פברואר האחרון לאחר שהתנגש בו רוכב אופניים חשמליים, היה צפוי שזה יהיה המקרה שיזעזע את אמות הסיפים. לרוב, אחרי מקרי קיצון כאלה מזדעקים ש"הכתובת היתה על הקיר" ועושים מהפכות. אולם נראה שלא די בכך. אולי אפילו לא מספיקה פציעתה של בת ה־3 המתוקה. תאונות קטנות לא מעניינות את הציבור מספיק בשביל לעורר רעש. עובדה היא שבשנים 2013-2008 אושפזו בבתי החולים 127 בני אדם בעקבות תאונות שבהן היו מעורבים אופניים חשמליים, ולא קם קול זעקה רם מספיק בשביל לעשות מהפכה בתחום. כפי שאומר אחד הרופאים מאיכילוב: "אנשים יודעים לנסוע על מכונית, על אופנוע - לא על אופניים חשמליים".

אז מה, בעצם, אפשר לעשות? אם איש לא מציית מרצונו לתקנות ואף אחד גם לא מנסה לאכוף אותן, והחינוך נכשל פה בצורה מובהקת, איסרו כליל את השימוש באופניים חשמליים. חייבו את השימוש באופניים ברישיון. נשמע קיצוני? גם שלושה ילדים עם שברים בגפיים בכל שבוע. ואם האופניים כאן כדי להישאר, היו מאוד קשוחים עם ילדכם ועם עצמכם בכל הנוגע לשימוש בהם. זה כלי שפוצע והורג, אימרו זאת בקול רם. אם לא בשביל האחרים, אז בשביל עצמכם. הרי בסופו של דבר, 91 אחוזים מהפצועים הם רוכבי האופניים החשמליים עצמם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר