"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אחריות פרטית: התרגיל ואנחנו

,עודכן

נו? אז מה עשיתם אתמול בשעה 11:00 בבוקר? לא יום השנה, לא יום ההולדת ולא, לא צריך להביא פרחים. אבל להתכונן צריך. לתרגיל הגדול של פיקוד העורף, כמובן. ועם יד על הלב - מה עשיתם בעת אזעקת התרגול?

כי בסוף זה העניין. שגם אתה ואת ואני נתכונן. כל הרעיון בתרגיל, שנמשך ארבעה ימים ומשתתפים בו גם משטרת ישראל, מגן דוד אדום, כיבוי והצלה, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, הוא תרגול מתן מענה לעורף האזרחי בתרחישי החירום השונים, ובייחוד בעניין ירי טילים קונבנציונלי. את העיקר, ועל כך אין חולק, צריכה לעשות המדינה.

בדיוק לפני שנה, ובעיקר לנוכח מבצע צוק איתן, היינו כולנו מלאי ביקורת על ביטול תרגיל העורף הגדול "נקודת מפנה", לכאורה בשל היעדר תקציב, ולמעשה בשל היעדר תיאום בין משרד הביטחון למשרד להגנת העורף. החסם הבין־משרדי הזה הוסר עם קבלת ההחלטה, בעקבות המלצתו המנומקת של השר ארדן, לסגור את המשרד להגנת העורף.

סגירתו של המשרד המיותר משכה את השטיח מתחת לרגליהם של המלעיזים. הממשלה מתכוננת. האחריות של הממשלה רחבת היקף וכוללת את כל התחומים, החל בדאגה לחיים עצמם, דרך אספקה סדירה של מזון, משקה, מעון, מרפא ומורה, וכלה בכל מה שנחוץ לקיומם, כלומר תקשורת, אנרגיה, סניטריה (ביוב). תסתכלו על התמונות של נפאל מהחודש שעבר ותבינו.

אבל הממשלה לא יכולה, וגם לו היתה יכולה אין זה מתפקידה לבדוק עבורנו את זמינותו של המרחב המוגן הפרטי, שאליו נוכל לגשת בתוך שניות ספורות מרגע הישמע האזעקה. והיא אינה צריכה לדאוג עבורנו לכמה בקבוקי מים ואולי אפילו לכמה קופסאות של מזון יבש לשעת צרה.

במסגרת חלוקת הנטל, כל אחד ואחת מאיתנו נושאים באחריות של "משתמש הקצה". כן. גם עלינו מוטלת אחריות. כשם שכדי להימנע מתאונת דרכים, אחריותנו האישית היא לנהוג בפיכחות, בזהירות ובהתחשב בסכנות הצפויות (כביש צר, רטוב, פתלתל וקיומו של הסמארטפון), כך כדי להקטין את הסיכון האישי שלנו ושל קרובינו בעת מלחמה, אנחנו חייבים להיערך מראש.

המחסור במרחבים ממוגנים, בייחוד בבתים ישנים שנבנו לפני תיקון התקנה שחייבה את קיומם בכל דירה, מחייב בחינה אישית ומציאת מענה. מי שפקידי מחלקות ההנדסה בערים מקשים עליהם לבנות מקלט, ימהרו ויתלוננו על כך. מי שהמבנה שלהם אינו מתאים או שידם אינה משגת, יחקרו ויבדקו היכן בחדר מדרגות אפשר להסתתר, או אפילו בחדרון הקטן שנועד לכלי הניקוי המשותפים לבניין, כמו זה שבו הסתתרנו אנו, דיירי בניין משנות ה־50, בימי צוק איתן.

המעט הזה, וכן, גם להיפרד מהמחשב ולהשתתף פיזית בתרגול, הוא החלק שלנו. ואם את זה לא נעשה, בעת צרה השאלה מה המדינה עשתה בשבילנו כבר לא תעזור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר