אחריות פרטית: התרגיל ואנחנו

נו? אז מה עשיתם אתמול בשעה 11:00 בבוקר? לא יום השנה, לא יום ההולדת ולא, לא צריך להביא פרחים. אבל להתכונן צריך. לתרגיל הגדול של פיקוד העורף, כמובן. ועם יד על הלב - מה עשיתם בעת אזעקת התרגול?

כי בסוף זה העניין. שגם אתה ואת ואני נתכונן. כל הרעיון בתרגיל, שנמשך ארבעה ימים ומשתתפים בו גם משטרת ישראל, מגן דוד אדום, כיבוי והצלה, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, הוא תרגול מתן מענה לעורף האזרחי בתרחישי החירום השונים, ובייחוד בעניין ירי טילים קונבנציונלי. את העיקר, ועל כך אין חולק, צריכה לעשות המדינה.

בדיוק לפני שנה, ובעיקר לנוכח מבצע צוק איתן, היינו כולנו מלאי ביקורת על ביטול תרגיל העורף הגדול "נקודת מפנה", לכאורה בשל היעדר תקציב, ולמעשה בשל היעדר תיאום בין משרד הביטחון למשרד להגנת העורף. החסם הבין־משרדי הזה הוסר עם קבלת ההחלטה, בעקבות המלצתו המנומקת של השר ארדן, לסגור את המשרד להגנת העורף.

סגירתו של המשרד המיותר משכה את השטיח מתחת לרגליהם של המלעיזים. הממשלה מתכוננת. האחריות של הממשלה רחבת היקף וכוללת את כל התחומים, החל בדאגה לחיים עצמם, דרך אספקה סדירה של מזון, משקה, מעון, מרפא ומורה, וכלה בכל מה שנחוץ לקיומם, כלומר תקשורת, אנרגיה, סניטריה (ביוב). תסתכלו על התמונות של נפאל מהחודש שעבר ותבינו.

אבל הממשלה לא יכולה, וגם לו היתה יכולה אין זה מתפקידה לבדוק עבורנו את זמינותו של המרחב המוגן הפרטי, שאליו נוכל לגשת בתוך שניות ספורות מרגע הישמע האזעקה. והיא אינה צריכה לדאוג עבורנו לכמה בקבוקי מים ואולי אפילו לכמה קופסאות של מזון יבש לשעת צרה.

במסגרת חלוקת הנטל, כל אחד ואחת מאיתנו נושאים באחריות של "משתמש הקצה". כן. גם עלינו מוטלת אחריות. כשם שכדי להימנע מתאונת דרכים, אחריותנו האישית היא לנהוג בפיכחות, בזהירות ובהתחשב בסכנות הצפויות (כביש צר, רטוב, פתלתל וקיומו של הסמארטפון), כך כדי להקטין את הסיכון האישי שלנו ושל קרובינו בעת מלחמה, אנחנו חייבים להיערך מראש.

המחסור במרחבים ממוגנים, בייחוד בבתים ישנים שנבנו לפני תיקון התקנה שחייבה את קיומם בכל דירה, מחייב בחינה אישית ומציאת מענה. מי שפקידי מחלקות ההנדסה בערים מקשים עליהם לבנות מקלט, ימהרו ויתלוננו על כך. מי שהמבנה שלהם אינו מתאים או שידם אינה משגת, יחקרו ויבדקו היכן בחדר מדרגות אפשר להסתתר, או אפילו בחדרון הקטן שנועד לכלי הניקוי המשותפים לבניין, כמו זה שבו הסתתרנו אנו, דיירי בניין משנות ה־50, בימי צוק איתן.

המעט הזה, וכן, גם להיפרד מהמחשב ולהשתתף פיזית בתרגול, הוא החלק שלנו. ואם את זה לא נעשה, בעת צרה השאלה מה המדינה עשתה בשבילנו כבר לא תעזור.