אופניים חשמליים: מישהו צריך לקחת אחריות

לפעמים הסטטיסטיקה מספרת את הסיפור כולו: מדי יום נפגעים ברחבי ישראל, עם דגש על תל אביב, אזרחים שנדרסו או שרכבו על אופניים חשמליים. הרופאים בבית החולים איכילוב כבר יצאו במחאה כנגד התופעה לאחר הפגיעה שהובילה למותו של אנטוניו רעיה, מוקדם יותר השנה. אבל התקשורת הפסיקה להתעניין וערמות הפצועים המשיכו להיערם.

הבעיה העיקרית מעבר לנהיגה משולחת הרסן של הרוכבים על האופניים הוא בעיקר הסרת האחריות של כל הגורמים. בעיריית תל אביב חוזרים על המנטרה לפיה "אין לנו סמכות" ואילו במשטרת ישראל מדברים על כך שמדובר בבעיית "תעדוף". במשרד התחבורה טוענים שהרשות העירונית והמשטרה צריכים לפתור את העניין ביניהם, ובינתיים מדרכות ישראל מופקרות.

אבל כאן לא נגמרת הבעיה. לא נדרשת שום הכנה כדי לקנות ולרכוב על אופניים חשמליים. אין מגבלת גיל, ועל אף שעל הנייר המהירות מוגבלת לשישה קילומטרים לשעה, אין מאעכר בכל קרן רחוב שלא ידאג להגדיל לכם את נפח המנוע תמורת בצע כסף.

בישראל יש קיום בכבישי ישראל מעל 10,000 אופניים וקורקינטיים חשמליים. אין צורך בתיאוריה, אין צורך בהכרת חוקי התנועה ובעיקר אין שום רישום. לכן לא פלא, שהיום לאחר שדרסו באכזריות עוללה בת שלוש, לא הייתה לנערים שום בעיה להסתלק.

הפיתרונות נמצאים על השולחן, אבל כאמור אין מי שיישם אותם: לאחרונה הועלתה הצעה בפני שר התחבורה, לפיה יצטרכו האופניים החשמליים להיות מצויידים בלוחית רישוי. מאותו הרגע ממש, מפעילים הלוביסטים של יבואני האופניים לחץ אדיר על פוליטיקאים, אנשי משטרה וכל מי שקשור בדבר כדי להוריד את העניין מסדר היום. ההיסטוריה מראה שהם בדרך כלל מצליחים.

צריך לזכור, פוליטיקאים לא מטיילים ברגל על המדרכות. ההבנה שאופניים החשמליים "הם כלי נשק לכל דבר" כפי שקבעו רופאי בית החולים איכילוב, נראית להם קצת מוגזמת ממכונית השרד הממוזגת.

הרע אם תהיתם, עוד לפנינו. בעקבות התחלת העבודות על הרכבת הקלה בתל אביב, הכוונה היא לעלות את כולם על המדרכות: הולכי רגל שכבר נמצאים שם, רוכבי האופניים הרגילים וגם את אלו החשמליים. כל בר דעת יכול להבין, שהפגיעה הקטלנית הבאה, היא רק עניין של זמן.