דאעש מתפשט: היעד - דמשק

בדיוק שנה לאחר שהשתלט על מרחבים עצומים בסוריה ובעיראק, שב ארגון המדינה האיסלאמית דאעש ומרים ראש. מתברר שבשעה שבוושינגטון היה מי שהספיד את הארגון ואף הפיץ שמועות על חיסול מנהיגו, אגר דאעש כוח ונערך לסיבוב הבא. בשבוע שעבר הוא הנחית מהלומה דו־ראשית על ממשלת עיראק ועל משטרו של אסד, תוך כדי הפגנת יכולת מבצעית וכושר פיקוד מרשימים. בידי לוחמיו עלה להשתלט על העיר רמאדי המרוחקת כ־120 ק"מ מן הבירה העיראקית בגדד, ועל העיר תדמור, המהווה שער כניסה אל ליבה של סוריה ומרוחקת כ־200 ק"מ בלבד מן הבירה דמשק.

דומה שהיחיד שהופתע מההצלחה המסחררת של דאעש היה ממשל אובאמה, שהיה משוכנע עד עתה כי הסכנה חלפה וכי הארגון נתון בנסיגה ואולי אף עומד על סף קריסה. אכן, הצלחתו של דאעש היא עדות מהדהדת לכישלון האסטרטגיה האמריקנית להתמודד עם הארגון באמצעות מהלומות אוויריות ומבצעי ראווה של פשיטות אנשי קומנדו. יותר מכך, הצלחתו היא גם עדות מובהקת לניתוק של וושינגטון מן המציאות בשטח. הבעיה היא שכדי לראות טוב יותר החליטו כעת האמריקנים לחבוש משקפיים איראניים, היינו לראות את המתרחש דרך עיניה של טהרן ולהטיל יהבם על איראן, ובמשתמע גם על חיזבאללה שיסייעו בידם, גם אם בעקיפין, לבלום את דאעש בסוריה ובעיראק.

בהצלחותיו של דאעש בעיראק יש כדי להטריד, אבל ספק אם פניו של הארגון לבגדד ולאזורים השיעיים המצויים בדרום המדינה. כידוע, עיראק חדלה זה מכבר להיות מדינה מתפקדת, והשלטון בה כבר אינו מתיימר לדבר בשמם של העיראקים כולם. מה שנותר הוא ביסודו של דבר בני העדה השיעית בעיראק, הנהנים מגיבוי אמריקני ומסיוע של משמרות המהפכה האיראניים. כל אלו נלחמים בדאעש כדי להגן על המרחבים השיעיים בדרום עיראק ואינם רוצים או מסוגלים להדוף אותו מצפונה של מדינה זו.

למול המצב הסבוך בעיראק מצטייר משטרו של אסד כטרף קל הקורץ לדאעש. אכן, הצלחות הארגון בתדמור שבסוריה מהוות מהלומה קשה נוספת למשטר הסורי המתקשה ממילא לעמוד על שתי רגליו, ומצבו דומה לפצוע המדמם למוות. בשאר נותר בלא חיילים שיילחמו עבורו, ומדובר במאות מוקדי לחימה בכל רחבי המדינה שבהם נלחמים חיילי צבאו, מותשים, נעדרי מוטיבציה ונתונים בנחיתות מספרית, ואילו ידו של בשאר קצרה מלהושיע.

וכך, בשעה שבעזרת כמה אלפי לוחמי חיזבאללה מנהל המשטר הסורי קרב מאסף ברכס הרי קלמון שבגבול סוריה־לבנון, במרחב ששטחו כמה מאות קילומטרים רבועים ואולי פחות, הצליח דאעש להשתלט על יותר משני שלישים משטחה של סוריה, כ־100 אלף קמ"ר, הגם שמדובר באזור מדברי שכמעט אינו מיושב.

כיבוש העיר תדמור, לצד המשמעות הסמלית שלה, מעניק לדאעש מקפצה אל ליבה של סוריה, דרומה אל הבירה דמשק, ואף מזרחה, אל העיר חומץ המהווה נקודת חיבור בין דרום המדינה לצפונה. אלא שהבעיה של בשאר אינה ממוקדת רק בדאעש. המשטר הסורי מתמודד בנוסף עם חזית הסיוע, ג'בהת א־נוסרה, המשתפת פעולה עם כמה קבוצות מאורגנות של מורדים, הנתמכות בידי ירדן, טורקיה וסעודיה. אלו איחדו שורות, דבר שלא עלה בידן בעבר, ומאיימות עליו מדרום, סביב לעיר דרעא ובמרחב של רמת הגולן הסורית, משם הן מאיימות לפרוץ לעבר דמשק. ואילו מצפון השלימו קבוצות אלו את כיבושן של הערים אדליב וג'יסר א־שע'ור, ומאיימות על חלב, השנייה בגודלה במדינה, ואף על החוף העלאווי, מעוזו של המשטר.

במציאות שכזו, הסיוע שמגיש חיזבאללה לבשאר הוא טיפה בים ורק נס יציל אותו מקריסה, גם אם זו תארך זמן רב. למרות אשליותיה של וושינגטון, דאעש עשוי להיות אחד מאלו שימלאו את החלל שייווצר בסוריה, וזו עשויה להיות גם בעיה עבור ישראל.