ההישג: דרך "עוקפת אובאמה"

הצהרתו האחרונה של נשיא ארה"ב, שלפיה הסכם מקיף בין ישראל לרשות הפלשתינית אינו אפשרי בשנה הקרובה, משקפת את עתידה הקרוב של מדיניות החוץ האמריקנית בנושא הסכסוך. אובאמה טוען, למעשה, כי אינו מתכוון להקדיש לסוגיה זו זמן ומאמצים משמעותיים - חרף טענתו כי ימשיך "לדחוף לכיוון שבו אנחנו מאמינים".

דבריו אלו הם דווקא תעודת ציון מדינית אסטרטגית לישראל ולרה"מ בנימין נתניהו, שתוכניתו המדינית החלה עוד כשהקים את ממשלתו השנייה, ב־2009, והתרכזה בניסיון לצמצם את החסרונות המדיניים שהביא עימו אובאמה לבית הלבן. עם השבעתו לנשיא, הציג אובאמה מדיניות פרו־פלשתינית מובהקת בזירה הדיפלומטית וזלזול מופגן בדרישות ישראל. כניסיון לחפות על כך ולהציג תדמית מאוזנת בפני האוכלוסייה היהודית האמריקנית ובפני הישראלים, חיזק אובאמה את היחסים עם ישראל בתחום הביטחוני.

ההבדלים בין הממשל האמריקני והממשלים הישראליים לאורך כל כהונתו של אובאמה כנשיא נבעו בראש ובראשונה מהמאפיינים של שני המנהיגים. מצד אחד, נתניהו שמרן חברתי, ליברלי כלכלי וריאליסט מדיני־צבאי. מצד אחר, אובאמה ליברל חברתי, סוציאליסט כלכלי וליברל מדינית־צבאית. למעשה, מדובר בהפכים מושלמים. וכך, בהיותו של אובאמה בעל גישה אנטי־אימפריאליסטית, הרואה בזירת העולם כמעין משחק סכום אפס שבו מדינות לא יכולות להרוויח יחד אלא זו על חשבון זו, מיתג את הפלשתינים כקורבנות וכצד החלש, בעוד ישראל נתפסה כאחרונת הקולוניות המערביות, שממנה מתחיל חוסר היציבות האזורית.

המהלכים האסטרטגיים של נתניהו בשתי הקדנציות האחרונות ניסו והצליחו להשיג דרך "עוקפת אובאמה". עם היכנסו לתפקיד, הכריז נתניהו על הסכמתו לאוטונומיה פלשתינית מפורזת לצד מדינת ישראל (נאום בר־אילן), בתנאים שאבו מאזן לא היה בשל להסכים עימם. בד בבד, הסכים להקפיא את הבנייה בהתיישבויות למשך עשרה חודשים ובקדנציה האחרונה אף שיחרר מחבלים תמורת כניסה למו"מ. טקטיקה זו הציגה את אבו מאזן כסרבן סדרתי. "העלות" ששילמה ישראל במהלכים אלו קטנה משמעותית לעומת התועלת שהשיגה מסיכול יוזמות אובאמה לכפות הסכם מדיני רע.

לצד הצהרתו האחרונה הוסיף הנשיא כי אף על פי שנראה שלא יהיה אפשר להגיע להסכם בקרוב, "יש לנסות לבנות מחדש את האמון דרך פעולות שיקום ברצועת עזה ויצירת הזדמנויות עסקיות ומקומות עבודה ביהודה ושומרון בעזה". בכך יישר קו עם מדיניות רה"מ, שלפיה לאור חוסר היציבות במזרח התיכון הבוער, התחזקות הג'יהאד העולמי והתפרקות מדינות הלאום, יש להתרכז כרגע בניהול הסכסוך ולהשיג יציבות ולא לנסות לפתור אותו בעזרת הרפתקאות.