"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההישג: דרך "עוקפת אובאמה"

,עודכן

הצהרתו האחרונה של נשיא ארה"ב, שלפיה הסכם מקיף בין ישראל לרשות הפלשתינית אינו אפשרי בשנה הקרובה, משקפת את עתידה הקרוב של מדיניות החוץ האמריקנית בנושא הסכסוך. אובאמה טוען, למעשה, כי אינו מתכוון להקדיש לסוגיה זו זמן ומאמצים משמעותיים - חרף טענתו כי ימשיך "לדחוף לכיוון שבו אנחנו מאמינים".

דבריו אלו הם דווקא תעודת ציון מדינית אסטרטגית לישראל ולרה"מ בנימין נתניהו, שתוכניתו המדינית החלה עוד כשהקים את ממשלתו השנייה, ב־2009, והתרכזה בניסיון לצמצם את החסרונות המדיניים שהביא עימו אובאמה לבית הלבן. עם השבעתו לנשיא, הציג אובאמה מדיניות פרו־פלשתינית מובהקת בזירה הדיפלומטית וזלזול מופגן בדרישות ישראל. כניסיון לחפות על כך ולהציג תדמית מאוזנת בפני האוכלוסייה היהודית האמריקנית ובפני הישראלים, חיזק אובאמה את היחסים עם ישראל בתחום הביטחוני.

ההבדלים בין הממשל האמריקני והממשלים הישראליים לאורך כל כהונתו של אובאמה כנשיא נבעו בראש ובראשונה מהמאפיינים של שני המנהיגים. מצד אחד, נתניהו שמרן חברתי, ליברלי כלכלי וריאליסט מדיני־צבאי. מצד אחר, אובאמה ליברל חברתי, סוציאליסט כלכלי וליברל מדינית־צבאית. למעשה, מדובר בהפכים מושלמים. וכך, בהיותו של אובאמה בעל גישה אנטי־אימפריאליסטית, הרואה בזירת העולם כמעין משחק סכום אפס שבו מדינות לא יכולות להרוויח יחד אלא זו על חשבון זו, מיתג את הפלשתינים כקורבנות וכצד החלש, בעוד ישראל נתפסה כאחרונת הקולוניות המערביות, שממנה מתחיל חוסר היציבות האזורית.

המהלכים האסטרטגיים של נתניהו בשתי הקדנציות האחרונות ניסו והצליחו להשיג דרך "עוקפת אובאמה". עם היכנסו לתפקיד, הכריז נתניהו על הסכמתו לאוטונומיה פלשתינית מפורזת לצד מדינת ישראל (נאום בר־אילן), בתנאים שאבו מאזן לא היה בשל להסכים עימם. בד בבד, הסכים להקפיא את הבנייה בהתיישבויות למשך עשרה חודשים ובקדנציה האחרונה אף שיחרר מחבלים תמורת כניסה למו"מ. טקטיקה זו הציגה את אבו מאזן כסרבן סדרתי. "העלות" ששילמה ישראל במהלכים אלו קטנה משמעותית לעומת התועלת שהשיגה מסיכול יוזמות אובאמה לכפות הסכם מדיני רע.

לצד הצהרתו האחרונה הוסיף הנשיא כי אף על פי שנראה שלא יהיה אפשר להגיע להסכם בקרוב, "יש לנסות לבנות מחדש את האמון דרך פעולות שיקום ברצועת עזה ויצירת הזדמנויות עסקיות ומקומות עבודה ביהודה ושומרון בעזה". בכך יישר קו עם מדיניות רה"מ, שלפיה לאור חוסר היציבות במזרח התיכון הבוער, התחזקות הג'יהאד העולמי והתפרקות מדינות הלאום, יש להתרכז כרגע בניהול הסכסוך ולהשיג יציבות ולא לנסות לפתור אותו בעזרת הרפתקאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר