"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אל מול ריטואל ההפחדה

,עודכן

כל כך הרבה נאמר ונכתב על ממשלת נתניהו הרביעית. במסגרת מסע ההפחדה על העידן המסוכן שממשלה זו מייצרת, שמענו על סחטנות החרדים, על הגדלת מספר השרים, על הסכנה של נפתלי בנט בחינוך, של איילת שקד במשפטים - כולם מסוכנים לנו ולדמוקרטיה, כך אומרים. עיתוני סוף השבוע, כמו תמיד, היו קרקע פורייה להמשך מסע זה. כהרגלו, הגדיל לעשות "הארץ" שהצהיר במאמר המערכת שיש לקוות שהממשלה לא תאריך ימים. עיתונאים אחרים סיקרו באהדה את נאומו החריף של יצחק הרצוג ובעיקר את טענותיו על כך שממשלה זו מסוכנת לבג"ץ, לתקשורת ולמיעוטים. כל כך הרבה דברים נוראים הממשלה כבר עשתה מבחינתם, שזר היה טועה לחשוב שהיא מכהנת חודשים, אפילו שנים. אבל כידוע, אפילו לא יממה חלפה מיום השבעתה.

ריטואל ההפחדה הזה חוזר פעם אחר פעם מול ממשלות ימין. ב־2009 בן כספית כתב בשבוע הראשון של ממשלת נתניהו כי זהו "החלק השני של הקדנציה שלו. החלק הראשון, חצי שנה אורכו, הוקדש להבטחות". לא חצי קדנציה עברה, אלא חצי שבוע. יעל פז־מלמד הוסיפה שהציבור "עייף, מותש משנים של שערוריות, בזבוזים וחקירות משטרתיות". ויהונתן גפן הסביר שאם זאת הממשלה הנבחרת, "עדיפה אנרכיה מדמוקרטיה." מובן שנבואות הזעם הוכחו כשקריות. הממשלה ה־32 כיהנה ארבע שנים מלאות. הארוכה ביותר ב־35 השנים האחרונות. זו הממשלה שעשתה את הרפורמה בסלולר, תוכנית להצלת ההשכלה הגבוהה, בניית תשתיות תחבורה ענפות ועוד גדולות ונצורות. ואולם, שוב בסוף 2012 עם התפזרות הכנסת והיציאה לבחירות חזרו ההפחדות. הבטיחו לנו "צונאמי מדיני", מלחמה ובידוד עולמי. מובן שכניסת לבני ולפיד השכיחה מן השמאל את הסכנה, הגם שדבר לא השתנה בחזית המדינית מול הפלשתינים בתקופתם.

הריטואל הזה מטריד ומכעיס. אבל במקום ללכת שבי אחריו, צריך להזכיר שוב ושוב את התרחיש האמיתי. צריך לזכור מדוע נבחרה ממשלת ימין; הסכנות האורבות לנו לא השתנו; היחסים עם הפלשתינים לא הנפיקו מניות שלום גם בתחנוניה של לבני; איראן רק מתעצמת והולכת; והרצון לטפל במחירי הדיור וביוקר המחיה דורש טיפול אמיתי ולא פתרונות קוסמטיים כשל לפיד. ואם נזכרים בכל אלו, מבינים, שחרף ההפחדות, אפשר להישאר אופטימיים. קיבלנו את הקואליציה שרצינו. קואליציה הומוגנית של סיעות ימין־מרכז. קואליציה של שותפות אידיאולוגית מבחינה מדינית וכלכלית, שיכולה לשכפל הצלחותיהן של ממשלות ימין קודמות.

דאגה אחת כן נותרה. בריטואל ההפחדה, קיים תמיד אופורטוניסט תורן. הפעם זהו ליברמן שבוחר להיות (שוב) מכונת ההנשמה של השמאל (כפי שעשה כשחבר לממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה). לאחר שלאורך כל תקופת הבחירות הסביר שהוא מחנה הימין האמיתי, לא היסס בסופו של יום להצביע נגד הקמת הממשלה הלאומית יחד עם השמאל ומפלגות אנטי־ציוניות. יש לקוות שאורלי לוי־אבקסיס ושרון גל, שני אלה לפחות, לא יחברו למעשי גולדפארב־שגב של ליברמן. במקום לסייע לו לגנוב קולות מן הימין ולהעבירם לשמאל, שניהם, יואילו נא לשבש את הריטואל, לחזור למחנה הלאומי ולחזק את הממשלה בארבע השנים הבאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר