"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שלטון החוק של המכשפות

,עודכן

השבוע ביקר בארץ שר המשפטים של רומניה, רוברט קזנצ'וק. בין השאר, הוא נפגש כאן עם שרת המשפטים המיועדת, איילת שקד, שהתעניינה אצלו בשאלה איך בוחרים שופטים בממלכה הרומנית.

זו שאלה חשובה, שכן ראוי בהחלט שנלמד מניסיונה של הממלכה הרומנית, ששמה יצא לתהילה ברחבי הגלקסיה כולה. באותה עת ראוי גם ללמוד מהניסיון המשפטי הנוסף של רומניה, מדינה שהיא מלכת מגידי העתידות והמכשפות.

בעבר כבר ניתחנו כאן את הצעות החוק שהוגשו לפרלמנט הרומני לאחר הבחירות האחרונות שנערכו שם - הצעות שיש להן רלוונטיות גם לחיים שלנו בישראל, כמו חוק שקובע כי מגדת עתידות שנבואותיה לא יתקיימו, תחויב להחזיר ללקוח את התשלום. המכשפות, שיש להן איגוד מקצועי חזק, התנגדו כמובן להצעה ואף איימו על מגישי ההצעה שיפעילו נגדם כישוף שכולל שימוש בזנב שרוף של חתול שחור, איום שהביא לנסיגה מהצעות החוק.

למה כל זה רלוונטי לגבינו? כי אילו היה בישראל חוק כזה, ספק אם היינו חוזים בהופעותיהם של מגידי העתידות שניבאו את ניצחונו של בוז'י הרצוג.

כל זה מזכיר לי את אותו רומני שבלהט ויכוח כינה את אשתו "מכשפה" (ברומניה זה לא בהכרח כינוי גנאי). אשתו התעצבנה עליו, ועפה מהבית. וכך, נוסף על כל הצרות, הוא הזדקק גם למטאטא חדש.

ארגז מטילי הזהב

מי שממלאים אצלנו בישראל את תפקיד המכשפות, חוץ מסוקרי הבחירות, אלו הם הבאבות למיניהם. ובכן, אם כבר מדברים, רק לפני יומיים נעצר קבליסט שהעלים הכנסות, כלומר לא הוציא קבלות. כי הקבלה לא תמיד הולכת עם קבלות ולא כל מקובל נוהג כמקובל.

על אחד מאחיו למקצוע של המקובל ההוא מספרים שיום אחד דפק בדלת שלו חוקר של מס הכנסה. כשהם התיישבו יחד אמר החוקר: "שמע, בנית פה וילה מהממת. ממש טירה. מאיפה היה לך כסף לבנות את זה?"

ענה המקובל: "חלמתי בלילה שיש באדמה ארגז מלא מטילי זהב. בבוקר התעוררתי, חפרתי, מצאתי את הארגז בדיוק במקום שראיתי בחלום, וככה מימנתי את הבנייה. החוקר לא הסתפק בהסבר ואמר למקובל: "אתה יכול להוכיח את הסיפור הזה?"

ענה המקובל: "בהחלט, יש לי הוכחה".

שאל החוקר: "ומהי ההוכחה?"

ענה המקובל: "הנה הווילה".

מכיוון שאנחנו נמצאים בשבוע שבו הורשע יאשיהו פינטו, צריך לציין כי אצלנו ארגז מטילי הזהב הוא קציני המשטרה, אלה שלא עסוקים יותר מדי עם שוטרות.

כל זאת מזכיר את המעשה שמביא בכתביו ר' אלתר דרויאנוב על חבורה של חסידים שעסקה בסיפורים על יכולתו של הרבי. היה שם "מתנגד" אחד שאמר: "כל המופתים שאתם מספרים עליהם, לא היו ולא נבראו. הכל שמעו ואיש לא ראה".

רגז חסיד אחד מן החבורה והחזיר: "מתנגד שוטה! בביתו של הרבי מופתים נעשים בכל שעה. בעיניי ראיתי... פעם אחת זכיתי להתגנב לחדרו של הרבי, עמדתי בקרן זווית אפלה והסתכלתי. הוא היה יחידי בחדר, ישב על כיסאו וקנקן של זכוכית לפניו על השולחן… תחילה היה הוא חיוור והקנקן אדום; לא היתה שעה קלה ונעשה הקנקן חיוור, והוא - אדום".

ועוד מעשה המובא שם: "חסיד בא לצדיק ונתן ח"י מטבעות זהובים. לאחר שיצא הרגיש השמש בזהוב אחד, שהוא מזויף, וביקש להחזירו.

אמר לו הגבאי: "הנח לו! הוא רימה אותנו בזהוב אחד, ואילו אנחנו רימינו אותו בשבעה עשר זהובים".

ובינתיים בברסלב

באוקראינה מתחוללות בימים אלה מהומות על רקע הדחתו של נשיא המדינה, ויקטור ינוקוביץ', מה שמעורר חששות לגבי גורלם של העולים לרגל לקברו של רבי נחמן מברסלב.

אוקראינה היא נפאל של הישראלים שאינם זקוקים לטראק בהימלאיה, אלא לטראק בין דוכני וודקה מפירמות שמייצגות חצרות אחוריות בעיירות שלא קרה בהן דבר כבר 200 שנה.

לפולחן הקבר שבאוקראינה אין שום קשר ליהדות, מה שלא מפריע לעולי הרגל לברבר על "חוויה רוחנית". על משה רבנו נאמר כי "לא ידע איש את מקום קבורתו", וחכמינו פירשו זאת כדי שלא יעלו לרגל לקברו. אבל פולחן הקברים התנחל אצלנו עם הבאבות, ולבש תחפושת כאילו מדובר בחלק מהמורשת היהודית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר