הפקת הלקחים: להעניש, ובחומרה

התועלת העיקרית המופקת מהעתירה, אשר הציג בבג"ץ אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון נגד עיסקת הטיעון עם הרב יאשיהו פינטו, היא שלא יהיו עוד כמותה. פרקליט המדינה שי ניצן הפנים את הערות שופטי העליון כי עדיף להגיע לעיסקת טיעון עם עבריינים כבדים ומרכזיים רק לאחר הגשת כתב האישום, ולא לפניו.

עדות להפקת הלקחים וליישומם היא ההתנהלות הראויה שבה פועל שלטון החוק נגד רונאל פישר, רות דוד־בלום וערן מלכה. אפשר שבעתיד תסכים התביעה להקל בעונשם תמורת מידע חדשני והודאה באשמה, אבל אין סיבה להיחפז. "החיפזון מן השטן", נהוג לומר, ובמקרה שחלקו הראשון כבר הסתיים ברור כי מידת הדין שנפסקה לפינטו פחותה מן הנורמה הראויה. כך העיר גם השופט ד"ר עודד מודריק.

דוד, פישר, מלכה ולקוחותיהם לדבר עבירה נהנים מחזקת החפות. אך אם יוכחו ההאשמות המתפרסמות נגדם לא יוכלו ליהנות מהתנאים המיוחדים אשר הושגו בעבור פינטו. התביעה אינה יכולה לחזור על המהלך הרך. בוודאי לא לאחר שקיבלה היתר להשלים את העיסקה עם פינטו, אבל נדרשה בבג"ץ להימנע ממנה בעתיד.

שתי הפרשות אינן זהות, אבל יש ביניהן קווי דמיון רבים. ביסודן מדובר בניסיון נואל של החשודים והאשמים והמורשעים לזהם את המערכת הרגישה ביותר של שלטון החוק, ולשבשה. יותר מסוכן לשחד את הבכיר אפרים ברכה (שלא נפל בפח) מאשר את הקצין ערן מלכה. אבל כל אחד המצטרף לפשיעה הוא פיגוע ענק בפני עצמו.

גם החשודים עופר נמרודי, יאיר ביטון והפסיכיאטר הבכיר יורם ברק נהנים מחזקת החפות במלואה. אך אם יתברר כי יש דברים בגו, אסור שעיסקת הטיעון עם מי מהם תהיה בפועל מחסה לענישה מגוחכת. מובן שהתביעה ומערכת החוק מעוניינות בעסקות טיעון, שהן במהותן הפחתה בעלת משמעות בעונש המוטל על הנאשם, אבל הלהיטות להשיג הרשעה עם הודאה באשמה מפי העבריין עצמו מניבה לעיתים פסקי דין דלים, מביכים, בלתי מרתיעים.

בנסיבות שנוצרו נענש פינטו, אך עתה עלול להתחיל תהליך ממושך, שהוא במהותו סחבת. בלי לפגוע בזכויות הנאשם, נחוץ לצמצם תקופת המתנה זאת. בוודאי לאור האלימות שמעזים להפגין חסידיו במתחם בית המשפט, ואין פוצה פה ומצפצף.