"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

את מי משרת ארגון "שוברים שתיקה"?

,עודכן

ארגון "שוברים שתיקה" פרסם לאחרונה למעלה מ-200 עמודים של "עדויות" חיילי צה"ל ששירתו ברצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן", במטרה להציף את "הפערים העמוקים בין תמונת הלחימה שציירו דוברי ממשלת ישראל וצה"ל בפני הציבור ובין המציאות שראו החיילים שהשתתפו במבצע". הארגון הישראלי עשה זאת תוך התעלמות מוחלטת מסטנדרטים בסיסיים של הוגנות, שקיפות ודיוק.

"העדויות" שפורסמו הינן אנונימיות ואינן מציינות את שמות החיילים שהעידו בפני הארגון וגם לא את היחידות אליהן הם השתייכו. כמו כן, העדויות אינן מתוארכות. פרטי מידע בסיסיים אלה הכרחיים לכל דיון בסוגיה ציבורית. ראשית, הסתרת המידע הזה הופך כל ניסיון לבדוק את דיוק ואמיתות ה"עדויות" לבלתי אפשריים.

מבלי מידע זה, לא ניתן להבין את ההקשר הרחב לאירועים המתוארים בחוברת ה"עדויות". על-מנת להבין את מה שהתרחש תוך לחימה אורבאנית סבוכה נגד מחבלי חמאס שירו רקטות מתוך השטח הבנוי והסתתרו בתוך בתים, מסגדים, בתי-ספר ובתי חולים, תוך שימוש באוכלוסיית עזה כמגנים אנושיים - הבנת ההקשר הכללי היא קריטית. הקורא נשאר עם אג'נדה פוליטית שמחפשת לנצל ולעוות את שפת החוק הבינלאומי לקדם את מטרותיה הצרות.

בעיות החוברת אינן מוגבלות לסוגיית הזיהוי. ניתן לראות בחוברת, שהמראיינים של "שוברים שתיקה" שואלים שאלות שמנחות את ה"עדות" על מנת להציג את האירועים באור השלילי ביותר. בניגוד לכך, חסרות שאלות שהיו יכולות להבהיר את ההקשר לפעולות מסוימות ואף להצדיק אותן.

האופן שבו ארגון זה בוחר להציג את ה"עדויות" מעיד על הרצון שלהם להכפיש את חיילי צה"ל על ידי מתן כותרות מטעות ל"עדויות". דוגמא בולטת היא הכותרת "אני מאוד מאוד רציתי לירות לה בברכיים". כותרת זו מתייחסת לתיאורו של חייל על אישה שהתקרבה לכוח צה"ל, שחשש שמדובר במחבלת מתאבדת או סייענית של החמאס, חשש מובן לאור ניסיונות דומים של חמאס לפגוע בחיילי צה"ל באמצעים אלה. כותרת זו אף מסתירה את העובדה שהחיילים הצליחו להבריח את האישה באמצעות ירי ליד הרגליים שלה ובכך נמנעו מלהפעיל כוח קטלני.

בהחלטה של "שוברים שתיקה" לא לפרסם את פרטי המידע הנחוצים כדי לאמת את ה"עדויות" ולהבין מי מסר אותן, הארגון מצפה מקוראים בארץ ובעולם לסמוך על מילתה שהחוברת לא באה לקדם שום אג'נדה פוליטית, אלא רק להציג את עדותם של חיילי צה"ל לגבי הלחימה בקיץ 2014.

אולם, ממחקר של NGO Monitor עולה כי ל"שוברים שתיקה" יש אינטרס כלכלי מובהק בהצגת כמה שיותר "עדויות" מפלילות. מסמכי רשם העמותות מראים כי מימון הניתן ל"שוברים שתיקה" על ידי הארגון ההולנדי ICCO, היה מותנה בקיום ראיונות עם לפחות 90 חיילים בשנה, ואילו הארגון הבריטי Oxfam הורה לארגון הישראלי לקיים ראיונות עם "כמה שיותר חיילים שיעידו על פעולות בלתי מוסריות".

בהקשר המימון, חשוב לציין שחלק מהארגונים האירופאים שמימנו את פרסום החוברת הזאת מעורבים בתמיכה בקמפיין ה-BDS הקורא להחרים את מדינת ישראל ולהטיל עליה סנקציות. משקיעים אלה מעוניינים בפרסומן של כמה שיותר עדויות המציגות את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה ובכך לסלול את הדרך לתביעות נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. קשרים אלו מעמידים בשאלה את טענת הארגון ש"התכנים והדעות בחוברת זו אינם מבטאים את עמדת התורמים".

ברור הוא שצה"ל, כמו כל צבא בעולם, איננו גוף מושלם ושחשוב שחיילים שנחשפו למעשים לא מוסריים ידווחו על כך. אולם, מצופה שבחברה דמוקרטית, תהליך זה יעשה על ידי פנייה לגורמים המשפטיים הרלוונטיים ובקיום דיון בציבור הישראלי, ולא ברדיפה אחרי כותרות בעיתונות הבינלאומית במימונם של ארגונים המחפשים לפגוע במדינה היהודית.

הכותב הינו חוקר במכון המחקר NGO Monitor

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יונה שיפמילר

הכותב הוא מנהל מחלקת המחקר NGO Monitor

כדאילהכיר