מצטערים, מתברר שאנחנו מאושרים

מדד האושר שפירסם האו"ם, הממקם את ישראל בצמרת (מקום 11), הפריע לצלילי מקהלת הנהי שליוותה בעיקר את קמפיין הבחירות האחרון.

שירת ה"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" תיאלץ כעת, בשם האובייקטיביות, לפנות מקומה לשירת ה"משקפיים ורודות" - בשני המקרים שירים של אריק איינשטיין ז"ל, מי שמייצג לדעתי את ישראל הצנועה, השקטה, הטובה והיפה.

כן, העזתי לכתוב ישראל הטובה והיפה. ככה חושבים רוב תושביה של ארצנו. ככה רואה אותה הרוב שחי ורואה מה באמת קורה כאן, בלי לטבול במרה שחורה ואינטרסנטית. נכון, לא פשוט לחיות פה, רשימת הבעיות כבדה: קושי כלכלי, שסע חברתי, איום ביטחוני - אבל נראה שידו של הישראלי היפה עליונה על זו של הישראלי המכוער.

זו גם נקודת המפתח - במקום להעלות לפייסבוק רק סרטונים על פראי אדם, הגיע הזמן לתת במה גם לאנשים הטובים, אלה שמושיטים יד ולב, בלי תמורה. כי למצוא את הרע זה קל (יש ממנו בכל מדינה), אך מה הטעם בלהזין בכוח את פס הייצור של המשקפיים השחורים?

"תפתחו את העיניים, תסתכלו סביב - פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב", כתבה ושרה נעמי שמר ז"ל, המשוררת המדייקת, שביקשה גם: "...שמור נא לי אלי הטוב - על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק...", כי זו הדרך שבה רוב הישראלים בוחרים לחיות, כפי שמוכיח המדד המדובר. רובנו רוצים את הטוב ומכירים בכך שיש גם רע, שאין משמעותו סוף העולם. הרוב כאן מציאותי ויודע שבשביל המדינה הצעירה שלנו צריך גם להקריב. הרוב הזה לא פועל על אוטומט. הוא גמיש יותר מנביאי הזעם ובעל יכולת ראייה כוללת טובה יותר משל העגמומיים תמידית.

אוטופיה נמצאת אי שם. מעל קו הרקיע, אבל לא מעבר לים. קחו, למשל, את פסטיבל ברלין, שעד לא מזמן היתה למגדלור מסנוור בתוך גביע של מילקי, והנה מעריציו לא מאמינים - גרמניה מאחורינו במדד האושר (מקום 26). אפילו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארה"ב, נותרה מעט מאחור (מקום 15), כמו גם אנגליה, אף ששם יש כדורגל הרבה יותר טוב.

אז מותר לחלום על חיים במקום אחר, אבל גם לזכור שלרוב אנחנו מתעוררים מרעש מחיאות הכפיים, כשהמטוס שלנו נוחת בנתב"ג. זה לא אומר שחייבים לנשק את האדמה, אלא פשוט לשמור עליה, כמו גם על המבט האופטימי שרוב תושבי ישראל ניחנו בו. הוא סוד כוחה של המדינה הזאת, שמצליחה לקפוץ מעל משוכות גבוהות, וכשצריך גם לעבור דרך קירות.

זהו חוסננו. כי גם אם ציון האושר ירד קלות בשנה האחרונה והקשה, המילים הנכונות עולות מגרונו של יהורם גאון: "הייתי בפאריס וגם ברומא, ראיתי את שבעת פלאי תבל. בקוטב הצפוני וגם דרומה - אך אין מקום כמו ארץ ישראל".