בסוף, הנשק מיועד לחיזבאללה

בימים אלו, שבהם משמיעים בכירים בישראל אזהרות חוזרות ונשנות מפני תהליך ההתחמשות המואץ שבו נתון חיזבאללה, חיכתה לחסן נסראללה, מזכ"ל הארגון, הפתעה שלה לא ייחל.

בשבוע שעבר (ב־19 באפריל) הגיע ללבנון משלוח ראשון של נשק צרפתי, חלק מעיסקת נשק בהיקף של 3 מיליארד דולר שאותה עתידה לממן ערב הסעודית.

הנשק לא יגיע כמובן היישר למחסני חיזבאללה, אלא עתיד להימסר לידי צבא לבנון. זאת במסגרת מהלך צרפתי־סעודי לחזק את הצבא ואת מוסדות המדינה בלבנון, בתקווה שאלו ישמשו ביום מן הימים משקל נגד לחיזבאללה ולניסיונו, בגיבוי ובעידוד של איראן, להשתלט על לבנון.

אבל אל דאגה, הצבא הלבנוני מקיים זה שנים אחדות שיתוף פעולה ותיאום הדוק עם חיזבאללה. לפיכך מדובר בשאלה של זמן, עד שהנשק הצרפתי, לכל הפחות אותן מערכות נשק מתוחכמות שלהן הארגון זקוק, ייפול לידי לוחמיו, בלא קשר לערבויות שקיבלו הצרפתים והסעודים לכך שסצנריו שכזה לא יתרחש לעולם.

בישראל מפנים, כאמור, תשומת לב לתהליך ההתעצמות שבו מצוי חיזבאללה. מדובר במהפך שעובר הארגון. אמת, חיזבאללה מעורב עד צוואר במלחמה בסוריה ובעיראק ואפשר שגם בתימן. הוא משלם מחיר כבד וקרוב ל־1,000 מלוחמיו המובחרים נהרגו בקרבות במדינות אלו. אבל אין להכחיש שבה בעת יש במעורבות של הארגון בלחימה בסוריה ובעיראק כדי לחשל את אנשיו ולהקנות למפקדיו ניסיון קרבי שלא היה ברשותם בעבר. ארגון חיזבאללה כבר מזמן אינו מיליציה פרועה, אלא כיום מדובר בארגון צבאי ממושמע ומיומן.

דברים אלו ניכרים גם ברטוריקה של נסראללה, שבנאומיו האחרונים דיבר כאילו היה מנהיג כל־אזורי בעל יומרות של הנהגת העולם הערבי כולו ולא רק של השיעים בלבנון. בתקופה האחרונה הולך נסראללה ומשתחרר מאותה זהירות שליוותה אותו מאז מלחמת לבנון השנייה; הוא כבר אינו מבוהל כשהיה מסיבוב לחימה נוסף עם ישראל, אלא מביא אותו בחשבון במהלכיו ובצעדיו. ישראל אינה יכולה עוד להטיל יהבה על מנהיג חיזבאללה כמי שינהג באחריות וימנע הידרדרות. נהפוך הוא - עליה להביא בחשבון כי הארגון יוסיף לאתגר אותו כפי שעשה לאורך השנה האחרונה ויפרוץ את אותם קווים אדומים שסימנה ישראל בעבר - כמו פעילות נגדה משטח רמת הגולן או אף משטחה של לבנון עצמה.

מפתיע שעל רקע כל זה יש עדיין מי שחושב, צרפת למשל, שאספקת נשק לצבא הלבנוני היא הדרך להחליש את הארגון. יש להניח שבראייתה של צרפת, הטרור הסוני הרדיקלי הוא האיום הניצב בפניה, ולכן איראן וחיזבאללה הפכו לפתע בעבור המערב נדבך מן הפתרון לבעיות האזור ולא חלק מהבעיה. לבד מכך, נראה שצרפת עדיין לא השתחררה מחלומות העבר שלה לגבי לבנון ואינה תופסת שאין מדובר עוד במדינה המצויה בשליטת הנוצרים והמבקשת להיות גשר בין אירופה למזרח.

מפתיעה גם הנכונות הסעודית להשתתף בחגיגה זו. אחרי הכל, לסעודיה אין אשליות באשר לטיבו של ארגון חיזבאללה. זה עתה היא יצאה למאבק בתימן במטרה ברורה למנוע כינונו של "חיזבאללה תימני" בידי האיראנים שיעולל לסעודיה בתימן את שעולל חיזבאללה לישראל. אבל בכל האמור בלבנון, סעודיה עדיין מטילה יהבה על ציבור לבנוני רחב שאמנם אינו שיעי, אך שרבים מקרבו, ובראשם הנוצרים, ידידיה לשעבר של ישראל בלבנון, כבר מכרו לפני שנים את נשמתם לחיזבאללה.

האתגר הלבנוני אינו אתגר חדש לישראל, וכמו שאלת רצועת עזה, הוא עתיד ללוות אותנו עוד שנים רבות. אבל אין ספק שאנו מתקרבים לנקודת תפנית בהתמודדות נוכח ההתפתחויות האחרונות באזור, בלבנון ובתוככי חיזבאללה.