להקים ממשלה - ומהר

הפוליטיקה האמריקנית בתזזית.הילרי קלינטוןהודיעה אתמול כי תתמודד על כהונת הנשיא הבא. הרפובליקנים כבר פוסלים אותה. יש להם ארבעה מועמדים משל עצמם. ברקע קרב־הורדת־הידיים בין ברק אובאמה לבין הרוב בסנאט לקראת ההכרעה בסוגיית ההסכם הגרעיני עם איראן.

הצרפתים מאיימים להביא לאישור מועצת הביטחון החלטה בדבר הקמת מדינה פלשתינית. אנגליה תלך לקלפיות בעוד שלושה שבועות. מנהיג הלייבור רומז כי יצביע בעד הקמת מדינה פלשתינית. אובאמה לא יטיל וטו. הדרמה אינה רק פוליטית. תימן בוערת. אירופה בחרדת טרור.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: אחרי 20 שנות נישואים - הבעל הפך לאשתו

אך הפוליטיקה הישראלית מתנהלת בקצב של פעם. רדומה, איטית, יש לה את כל הזמן שבעולם להרכיב ממשלה איתנה, יציבה, קבועה, תקנית. נכון, לא יתרחש אסון מדיני אם הרכבת הממשלה תימשך 42 ימים ולילות; אם בנימין נתניהו ומשה כחלון ישקעו לשיחות אל תוך הלילה; ואם החרדים ימתינו ואריה דרעי יתעקש ואביגדור ליברמן לא יידע לאן פניו.

הוא כבר אינו מזכיר כמעט את תביעתו לתיק הביטחון. אתמול לא שמעתי גם את הצליל שמשרד החוץ הוא תנאי בל יעבור. אז מה כן? נראה כי ליברמן ונפתלי בנט החליטו להציב לנתניהו פיתיון. הם צימצמו למזער את תביעותיהם, ואם למרות זאת אין נתניהו חותם עימם על הסכם קואליציוני מהיר, כי אז הם חוזרים לחשוד בו כי פניו לממשלה עם המחנה הציוני, ולא איתם.

אין לי ספק כי נתניהו היה מעדיף ממשלת אחדות. לא במקרה הוא חוזר ומשנן את הצורך לבנות את אחדות העם. הצליל נקלט. אם כן - למה להמתין? למה למתוח את המגעים ל־42 ימים? ישראל משלמת מחיר בשל היעדר ממשלה קבועה, כזאת או אחרת. חבל על הזמן.

ראוי להכריז בהסכמה על התרת נדרים. נתניהו הבטיח ממשלה צרה. אם הוא התכוון - שיקים מייד; ואם לא כל כך - כי אז שיקבל פטור לפתוח במגעים גלויים (ולא בחצר האחורית) עם יצחק הרצוג. גם ראשי העבודה נזקקים להתרת נדרים. הם הבטיחו והתחייבו ונשבעו, אבל לא באמת. חלקם משתוקקים להיכנס לקואליציה.

בעיניי זו האפשרות המועדפת. אבל זאת או אחרת - היעילות קודמת לכל. אפשר להקים את הממשלה הבאה אתמול. היום. מחר. כל יום נוסף הוא בזבוז.

הפלשתינים נגד דאעש: זוועות והרס באל־ירמוכ