לפני שאנחנו מוציאים כינור על מנת ללוות בניגון קורע לב את הקולות העולים ממכבי ת"א על מצבו הנוכחי של הסגל שלה, על פציעותיו וחיסוריו, נזכיר רק שכך נראית לעיתים קבוצת כדורסל בואכה סדר פסח - לפעמים מרוטת נוצות, חסרה ועייפה; מצב קיומי שרבות מיריבותיה המקומיות מתמודדות איתו מדי שנה.
בסטנדרטים של מכבי, מדובר בלא יותר מתירוץ לא מספק לסיטואציית סגל ידועה מראש שלא היתה כוונה אמיתית להרחיבו או לשנותו. היה גם מספיק זמן לפעול, אך מקבלי ההחלטות לקחו סוג של הימור מחושב על סגל ישראלי קצר, בואכה חוק רוסי, עד לפציעתו של סילבן לנדסברג. גיא פניני נפצע בנובמבר למען השם. גם תקופת ההחלמה של לנדסברג נלקחה בחשבון, והוא כבר מתחמם על הקווים. אם במכבי רוצים להתנחם, הם עדיין רחוקים ממצבה של מינסוטה מהאן.בי.אי, שהגיעה למשחק בניו יורק עם שבעה שחקנים והחתימה שחקן ברגע האחרון בגלל קרבת מקום מגוריו לאולם המשחק. יש עוד לאן לשאוף.
מעבר לכך, מסורתית, כשהעוזר של גיא גודס היה מאמן ראשי במועדון, הוא היה מצמצם רוטציה לקראת השלבים המכריעים ומשתמש בשמונה וחצי שחקנים שהיוו סגל מהודק, מתורגל, המקבל מרחב פעולה גדול לעשות, לטעות ולטעות שוב מבלי להביט אל עבר הספסל בעיניים פקוחות לרווחה כדי לראות מי נכנס במקומם. הדבר הזה מייצר במקרים רבים איכות מזוקקת והיררכיה מפוקסת, כי כל הורה לילד כדורסלן ידקלם לך את המנטרה שאין תחליף לדקות משחק, גם אם הן רבות.
ומעל לכל, רוח המועדון מרחפת. היררכיה מקוצרת, גם אם עייפה (לידיעה שחקני הכדורסל המותשים: סוללי כבישים וכורי פחם עייפים יותר), המתמודדת עם פגעי גוף ונפש, מעודדת נראטיב של קבוצה לבדד תשכון, מקרבת את הקיר המפורסם אל הגב של מכבי ומוציאה את האנדרדוג מהכלבייה. הקבוצה הזאת נולדה לרגעים הללו.
זה לא מבטיח ניצחון במדריד הערב, הרי גם ריאל נולדה מאותה ביצית של ווינריות כמו מכבי (למרות שהיא תפוסה חזק בלאסו של פאבלו), אבל זה כן מבטיח ניסיונות עד אין קץ לשפר מיקום לקראת ההצלבה. ושם, מלבד ישו, מי ירצה להתעסק איתה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו