מסע הנקמה האישי של אובאמה

יש להניח שהפרסום אתמול ב"וול־סטריט ג'ורנל", הטוען כי ישראל ריגלה אחר שיחות הגרעין של המעצמות עם איראן, הוא חלק ממסע הנקמה של הנשיא אובאמה בראש הממשלה נתניהו בעקבות שני פשעים חמורים שביצע ראש הממשלה הישראלי.

הראשון, כמובן, הוא הנאום שלו בקונגרס בתחילת החודש, שבו העז לקרוא תיגר על הסכם רע עם איראן, שעליו חתום הנשיא אובאמה - נטול ההישגים במדיניות חוץ, המחפש מורשת דווקא בטהרן.

השני הוא ניצחונו של נתניהו בבחירות לפני שבוע, נגד כל הציפיות והתוכניות של עמותות שמאל נתמכות.

מכיוון שלנשיא האמריקני נותרו עדיין 22 חודשי כהונה, סביר מאוד שצפויים לנו עוד לא מעט שפנים והפתעות בנוסח החשיפה התמוהה בעיתון האמריקני אתמול.

פרשת פולארד הכאובה השאירה צלקות. ישראל לא מרגלת אחר ארה"ב. יכול להיות שגם לאמריקנים יש עקרונות דומים, אף על פי שמסמכי סנאודן הוכיחו לנו כי דווקא הם מומחי ריגול לא קטנים שיודעים להגיע אפילו למכשיר הנייד של מנהיגי עולם, כולל זה של אנגלה מרקל. אבל זה לא באמת הסיפור.

הסיפור הוא היחסים המתוחים מאוד בין אובאמה לנתניהו. מאחורי הפרסום קיים רצון אמריקני מובהק להטיל אחריות על נתניהו, ורק עליו, להידרדרות יחסי הממשל וירושלים. הסיפור הוא הרצון של הממשל להגשים את חזון שתי המדינות, גם אם היום יש למדינות ערב יותר סיכוי להתפורר מאשר להתקיים.

הסיפור הוא הרצון של הנשיא אובאמה לאותת לנתניהו שיהיה הסכם עם איראן, כמעט בכל מחיר. הרצון הוא בעיקר איתות של הנשיא האמריקני לסנאטורים הדמוקרטים בקונגרס - אל תחברו לרפובליקנים, ואל תעזרו לנתניהו, גם אם הסכם רע עם איראן פוגע באינטרסים הביטחונייםשל ארה"ב.

בכתבה עצמה ב"וול־סטריט ג'ורנל" אתמול יש, למי שקרא אותה היטב, גם גילוי (ישראל מרגלת) וגם סתירה (יש מדינות אחרות בדיונים אשר מספקות אינפורמציה לישראל).

אובאמה צריך להבין כי בסיפור הזה ישראל לא לבדה: ישנן גם צרפת, מדינות ערב והרפובליקנים. ביבי לא לבד. ואחרי הבחירות האחרונות, אדוני הנשיא, צר לי להגיד לך - אבל נתניהו הוא ישראל.