"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ימיה השחורים של התקשורת

,עודכן

קשה להעריך אם הבליץ התקשורתי "רק לא ביבי" יצליח. ייתכן ששטיפת המוח האנטי־ביביסטית שחוללו לאחרונה רוב כלי התקשורת תגרום לבחירת ראש ממשלה חדש, וייתכן שלא. כך או אחרת, מערכת הבחירות הנוכחית תיזכר בציבור כימיה השחורים של התקשורת הישראלית.

אם שלטון הימין יוחלף, ייווכחו כל מי ששוכנעו בתכסיסים להצביע להרצוג, ללבני או ללפיד, שמשלושה לא ייצא אף אחד. אם אכן כך יקרה, אחרי שאבקת הדיכאון שפוזרה כאן בשבועות האחרונים תשקע, ייווכחו אלו שמוחם נשטף שבמשחק שהתנהל כאן ירוויח רק איש אחד: מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס. האיש שחי באולימפוס, שלא רואה אף אחד ממטר, שדבר לא מעניין אותו זולת עצמו והאינטרסים האישיים הכלכליים שלו, שההתלהמות שיצר באמצעות העיתון שלו ואתר האינטרנט שלו ynet, ובעזרת כלי תקשורת נוספים, כאילו ישראל היא מדינת עולם שלישי - נועדה למטרה אחת: לחזור למצב הקודם, שבו קצות החוטים היו בידיו ובו היה יכול לשחק בפוליטיקאים ובראשי ממשלה כמו היו מריונטות.

"ידיעות אחרונות" ואתרו ynet הפכו בבחירות הללו לקמפיינרים של המחנה הציוני ולנותני החסות ללפיד, ועשו הכל כדי להשחיר את פניו של ראש הממשלה. בדרכם הנלוזה הם פגעו במדינה ובמוסדותיה. שנאתם העיוורת לנתניהו העבירה אותם על דעתם עד כדי כך, שציירו את ישראל כמדינה שרע לחיות בה, שהחיים בה עלובים ונלעגים.

גילויי השנאה שבאו לידי ביטוי ב"ידיעות" ובאתר הבית שלו צריכים לחדד ביתר שאת את שאלת התמורה הסמויה והגלויה שקיבלו, מקבלים ויקבלו חלק מהפוליטיקאים ממוזס ומאנשיו. רק לאחרונה הודתה לבני עצמה כי בעת שכיהנה כשרת משפטים והובילה את חוק "ישראל היום" שנועד לסגור את העיתון, היא נסמכה על חוות דעת משפטית שקיבלה ממו"ל "ידיעות אחרונות". במדינה מתוקנת התקשורת היתה צריכה להזדעזע ולתבוע להרחיקה מכל פעילות פוליטית. האם כראשת ממשלה תוכל לסרב לגחמות מוזס?

למרבה הצער, "ידיעות" ו־ynet לא היו השחקנים היחידים במערכת הבחירות המכוערת שהתנהלה כאן. רוב כלי התקשורת סימנו מראש את המטרה והסתערו עליה. היה אפשר לראות זאת על פני פרשנים ומגישים בטלוויזיה, לשמוע את חוסר הנימוס של השדרים ברדיו ולקרוא את הגיגי העיתונאים והפרשנים ברשת, שהתחרו ביניהם כמה קל לעלוב בראש ממשלה.

התחרות הזו, של מי יהיה חתום על ידיעה שתכפיש את נתניהו, הפכה לפרודיה מכוערת ובלתי מקצועית - והבליטה את העובדה שעיתונאים, שבצביעותם הזדעזעו מהתנהגות הישראלים בטיסת השוקולד ובמלון באילת, התנהגו בבחירות האלה בדיוק כמוהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה מאז שנת 2008. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.

כדאילהכיר